אם באת לחדרי ודלתי נעולה
אם חלפת בדרכי וחלוני חשוך
אם עברת בשביל ואני מולך פוסע
אתה מרים קולך ואני איני שומע.

אני אותך רואה ואני אותך שומע
לצדך אני פוסע בימים ובלילות
קולי אינו נשמע, דמעתי אינה זולגת
ולבבי אינו פועם כקול המחצבה.

אתה על משכבך בלילות דומע
מסתיר את הבכי ורחשי לבך
פן תיסוב אמא ראשה אליך
ותיזכר בבנה השוכב בחשכה.

אך אני איני יכול להושיע
איני יכול לראות אדם בסבלו
אני זוכר את היום שבו הלכתי
איך ניצבת מעלי ואמי בזרועך.

האם תזכור את היום שבו נפלתי
אם תזכור, הכל היה איתן
האש שרפה כל עץ ושיח
וחללים נפלו בקרב עקוב מדם.

ואמי, האם עודה צוחקת
האם עודה סורגת לי כיפה
האם חדרי שמור ותמונתי ניצבת
ומיטתי סדורה בחורף ובסתיו.

ואתה אחי האם עודך שומע
את קולי עולה ומתנגן מתוך תיבה
האם מכתב הגיע ובו ההיא כותבת
מכתב מלא מלים טבול באהבה.

שלום לך אחי שלום לבני הבית
מסור שלום לחברים ברחוב ובשכונה
מסור שלום לכל אדם שתפגוש בדרך
ממני מחייל שנפל ביום של קרב.

©