הקישקושים שאני מקשקש על העצים
ומדמיין את עצמי ממציא שירים
וקוטף איצטרובלים בכאילו יהלומים
של מילים הבאות לראשי כפגזים
המסכנים את חיי כי אינני מבין ת'מילים
והדברים המסוכסכים שיוצאים
מהמשמעויות הבלתי נסבלות שאנשים
מוצאים בי כאילו כתבתי איזו
אוטוביוגרפיה חסרת מעצורים
של החיים של האחרים ושל אלה
שבהחלט מסרבים שאזכיר ולו במילה
שמותיהם ונפגעים עד מרכז העצבים
ושוכחים את חייהם האמיתיים
ורצים באמוק אל המקורות של המקוריים
ובעצמם מתחילים לכתוב קישקושים
ומשרבטים ציורים משפטים ומילים
ורצים אל העיתונאים והטלוויזיות
ומאמינים שאלה הם-הם השירים
שיאפשרו להיסטוריונים לבנות להם פסלים
שאחרים יבואו כמעריצים וינשקו להם ת'פנים
ויאמינו בכל הכנות שהפסילים יצילו חיים
ובונים עצים מלאכותיים ואיצטרובלים
עשויי זהב ויהלומים ואבנים יקרות
ואני מה אני?
מה נותר לי מעבר למילים
כמו לכל יתר אחי הכסילים?

7.8.12