איך שאני שונאת אותך! אני מצטערת שאני אומרת את זה
אבל אני ידועה כבת אדם שלא מסוגלת לשקר.
ובכל הכנות אני שונאת אותך.
עד שקרה משהו... עד שציפיתי לטיפה... אבל ממש רק לרק קצת
את פשוט באת ואפילו לא פיזית הרסת אותי.
שברת את כל מה שבניתי בחודשיים ובניתי לאט לאט... מן היסוד. מן
הבסיס עד למקום שאני נמצאת בו. זה מין מקום חם כזה... בין
הזרועות של ההוא... מכירה אותו?
החבר המקסים שלך? אז זהו... שאולי אם היית יודעת מה הולך כשאת
לא בארץ לא היית חושבת שהוא כזה מקסים...
ואני אוהבת אותו.. כן.. נראה לי שכן, המשחקים תמו ואת ניצחת
במשחק הסופי, הבסת אותי ועוד במשחק שלי!!
בנפש שלך את אופפת אותו ולמרות שהוא מסנן אותך כשהוא איתי
ולמרות שאם הוא כבר עונה אז השיחה ביניכם צולעת ושטחית וברגע
שאתם מנתקים, הוא קופץ לזרועותיי ומחייך את החיוך המקסים שלו.
אני מניחה שיש דברים שאת ואני נסכים עליהם בקשר אליו...
הוא מקסים, והוא אוהב והוא נותן את מה שהוא יכול ברגע נתון
לאדם שעומד מולו.
ואולי לא תסכימי איתי שהוא בוגד, אבל הוא כן.
ועם כל הכבוד ועם כל הכנות, אני חושבת שאת לא מתאימה לו. לא
שאני אומרת שאני מתאימה. 2  עולמות שונים שפתאום נפגשים. מן
הסתם שלא יגלשו על אותו גל...
אבל את?!?! איך עזבת דבר כזה בארץ? מה חשבת לעצמך? היית שפויה
באותו זמן?
ככה לתת לו לבגוד בך עם 4 בנות שונות?
כן... אני מספר  4 ובהחלט האחרונה. .ואת יודעת מה הכי עצוב?!
שהוא רוצה להציע לך נישואין ולא כי הוא רוצה... כי את רוצה...
והוא מפחד שאם זה לא הפעם... זה פרידה... מה את חושבת?! שכולם
רוצים את זה !?
אחרי תקופה קצרה שלנו ביחד הוא התוודה שהוא אוהב... לא אותך...
אותי... מבולבלת?! גם אני... שהרי לטוס - אלייך הוא יטוס.
והסיפור ביני לבינו במילא מתחיל לדעוך. אחרי הצהרות של אהבה
אין דרך מילוט. הכאב חודר לאט אל הלב ואני מרגישה פגיעה וחסרת
יכולת להרים את עצמי ולסגור את העניין איתו אחת ולתמיד. קשה
להרפות..
מההתחלה זה היה מועד לכישלון. אני יודעת שאני עושה אותו מאושר
ואני יודעת שכל רגע שאנו מבלים ביחד אנחנו מעריכים אבל אחרי
רגעים טובים כאלה אני מרגישה רע. לא בגלל המצפון שלא מוכר לי
בכלל בנושא הזה אלא בגלל האובדן שאני מתחילה להרגיש.
אי אפשר להתחרות בקשר של שבע שנים לעומת קשר של חודשיים,
אינטנסיבי ביותר.
הגיע הזמן לקחת נשימה עמוקה. להיכנס לפרופורציות שאני כל כך לא
אוהבת ולהגיד להתראות.