היי לך איש קטן...
רציתי שתדע שאני רואה אותך,
מסתובב במסדרון עם העיניים בריצפה
אני קוראת בשמך לפעמים,
אבל אתה אף פעם לא מרים את הראש
אני יודעת עליך הכל, מה משמח ומה מעציב
אני זוכרת שהוצאת אותי מהמחסן ומיקמת אותי על הקיר
הודתי לך אבל לא ענית
אתה אף פעם לא עונה...
שבוע שעבר היית מדוכא, קשה לשכוח שטרקת אותי על הרצפה
נבהלתי ורציתי לבכות אבל הזכוכית שהצמידו לי בחנות
חסמה את הדמעות
כמובן שלא הצטערת או ביקשת סליחה, לא אמרת כלום... אף מילה
חשבתי שהתרגלתי וזה יותר לא יכאיב
אבל שתיקה חודרת ופוצעת מבפנים
ואז נגבתי את הדמעות שאף פעם לא זלגו וחייכתי בשקט,
שלא יראו,
אחרי הכל אני סתם תמונה...