איזה כיף לדעת שהלב שלך יכול לשוב לחיות? להתעורר מחדש...
אחרי שפעם הוא פעם ופימפם דם ואהבה בכול ואח"כ נורה ונפצע
ודימם וכאב והוקף חומות שנהב גבוהות גבוהות כדי להגן עליו, כדי
ששום בן זונה לא יעז להכאיב לו עוד. ליבי ישן והתעורר וכרגע
הוא מפהק פיהוק גדול ובוחן את השינוי שחל בזמן התרדמת - יש סדק
בחומה, וניתן האות לשחרר את האטימות בה ,לתת למשב רוח רענן
ונוח לחדור מבעדה פנימה. רוח חמה נושבת ,תחושת חמימות נושנה
מקיפה אותו שוב... זה מוזר קצת בהתחלה אבל מייד חושיו (שלא כהו
בנתיים) מזהים אותה ומתמסרים אליה בקלות. עורקיו וורידיו
ונימיו מתרחבים ומעצימים אותו שוב, הוא חי! עכשיו עוד יותר
צפוף שם מאחורי חומות השנהב הגבוהות והוא רוצה להיתפקע, לפרוץ
ולשטוף הכל באהבתו. יסודות החומה מונעים זאת ממנו בינתיים, כי
הם בניגוד ללב המפרפר ומפוזר הדעת זוכרים את אותם היסודות
שעליהם הם הושתתו, הם זוכרים את אותו כאב חד שפילח ופצע אותו,
והם גם זוכרים את הסבל שסבל כי הם חבשו את פצעיו וניחמו אותו
ושכנעו אותו לא להפסיק לפעום. הם עדיין זוכרים את המערות
החשוכות והמאיימות שהוא היסתובב בהן כדי לחפש מזור לעצמו, והם
גם משכו אותו משם... ובקושי...כן , הם זוכרים! אבל הלב מעצם
טיבעו לא זוכר, הוא רק מרגיש ומזרים דם, על יסודות החומה מופקד
הזיכרון ולשמש תמרור אזהרה ללב תמיד.
הלב לא אוהב את החומות למרות שהן מעניקות לו הגנה וחום סינטטי
שמאפשר לו להמשיך ולפעום ולהתקים אבל הוא רוצה לשחק עם הרוח
החמה ולהישתולל איתה בחוץ ולפמפם דם ואהבה. כמו אז...אז לפני
החומות, לפני שניפצע. הוא רוצה לפמפם ולהזרים לכל, בלי תנאים
ללא פשרות.
אבל בנתיים הוא רק מפהק, ובוחן את המצב מסביבו ורואה את החומות
הלבנות