תסתכלי לי בעיניים ותאמרי לי שאת כאן,
תסתכלי עליי ואל תחששי להגיד שאת תלויה בספק,
אל תתחשבי בדקות שחולפות, בזמן...
התבונני בי היטב ואמרי לי מה את רואה,
השתקפות של עצמך או אולי עוד אשליה תוהה?
מבט אחד מעמיק,
כמה מספק לחוש רק לרגע,
לחוש את השקט הזה,
הקר, המחניק...
נשימה נעתקת,
את המבט הזה את לא מוכנה לנתב,
לא הרחק ממה שמולך ולא מהכאוס ששורר לך בלב...

מחייכת, צוחקת, ובלילה - שתיקה.
אופטימית, חמימה ועם דימדומים יורדים, לחושך כמהה.
את הקרירות של הלילה מחבקת, היא מזכירה לך את עצמך,
כשאור הירח נחבא תחת עננים ונגלה שוב לרגע,
ואט נבלע בזוית עינך.

כוכבים מאירים לך נתיב בין צל לעוד צל,
ועם שחר - מבטך הנוגה מתנפץ וחוזר לו ,
נמוג אל תוך הערפל.
החיוך שוב חוזר למשכן על שפתייך,
הצחוק שוב חוזר להדהד באזנייך,
כל החיוב והתמימות שוב עוטפים אותך ברוך וחום,
והחושך שלך,
זה הפרטי,
ששייך לך,
כבר אין לו מקום.

התבונני בי היטב ואמרי לי מה את רואה, עוד אחת שחושבת ומדברת
אל הקירות והמראה.