|
ואחרי שיידינו זה בזו שתיקות רמות
ואחרי שפלחנו במבט
נשאר לנו רק להמשיך להונות
השניה את האחד עוד מעט.
לעולם לא נודה אך כל הסיפור
הסתכם בתחושת רווחה
על העונג שבמציאת האדיוט הגמור
עליו ניתן לשגר מצוקה.
וככל שסרבנו להרפות ולשחרר
קומתנו שחה לה עוד
ועכשיו אנחנו פחות קצת יותר
כי ריקם הושבו התקוות.
כנמלטים משדה קרב
בזחילה על ארבע גפיים
אנחנו נמלטים לעבר מרחב
בו ניתן לעמוד שוב על שתיים.
איננו אלא אדים זו לזה
של זכרון עוקצני ועכור
שמעת לעת מבלי שנחזה
הוא ממשי בנו כחור פעור.
ברגעים נדירים של פכחון מוחלט
רק אז למעשה מתחוור
שהבזקי העונג שמצאנו בהם מקלט
הם כגרגרי אבק בבית בוער. |
|
|
והנה התמונה
מהפעם הזאת
שנבלעתי על ידי
דרקון אדום
ולקחו לי 20
זריקות עד
שחזרתי לחיים.
הדמות של שמואל
איציקוביץ'
ב"מבוכים
ודרקונים"
מהדורה שלישית
מעלה זכרונות
מהמהדורה
הקודמת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.