בוקר אחד,נזכרה במאהב מהעבר, שהופיע בחלום הלילה...  
לפתע, כמו בסרט מהיר,הגיעו  ברצף כל זכרונותיה מאותה תקופה.
אז כשהיתה צעירה, יפה,אכזרית, בוגדנית וכובשת.
כמה קהות לב  ללא חמלה היתה בה.
נדהמה כשהבינה...

איך יכלה לעשות את כל המעשים האלה?!
היא שכחה אותם לחלוטין...
 הדחיקה אותם למרתף אפל בזכרונה, כשהפכה להיות בעצמה נבגדת
ונטושה.
הם לא תאמו את דמותה החדשה  כקרבן רגיש וסובל.
לפני מספר שנים, הברבור היפה  חזר להיות ברווזון מכוער כמו
בילדות.  
כשהתהפך גורלה  בפעם השניה, היא חוותה שוב  את הכאב הישן נושן
מאז...
 
בוקר אחד כל הזכרונות חזרו.
ככה בהפתעה
בסוף האביב הגיע גשם של זכרונות סוערים.  

כל ספור חייה נצבע בצבעים חדשים ועזים.
חלקם אפלים וקודרים.  
.
"איזו  חבורת "יפים ואמיצים" היינו בצעירותםנו". חשבה בליבה
מעיזה להודות באמת הלא מחמיאה...
היא כיכבה באחד התפקידים  הראשיים.שוברת לבבות ללא לב.
מפילה סביבה חללים, בלי להבחין.

האשה הבוגרת ,התבוננה בעיני רוחה בצעירה האכזרית, שניסתה לברוח
 מגורל הילדה האומללה והעצובה שהיתה לפני כן...
ילדה  בתוך אשה צעירה ,בתוך אשה בוגרת...
"לאיזו  זקנה אהפוך?" תהתה בליבה.
"איך יראה הסרט של חיי, דקה לפני מותי? "
חשבה מהורהרת.
"האם הגיע כבר  זמני   לעבור למימד אחר?"

התובנה של הבוקר, נשארה חקוקה בליבה.
זחל
גולם
פרפר.
היא נגשה להביט בראי.  
  אישה בוגרת ויפה ניבטה בה.  
עייפה  ולמודת כאב, אך עיניה  האירו באור פנימי.
היא בדקה  היטב.
האשה יפת העינים היתה חסרת  כנפיים.
"עדיין גולם."
נאנחה ברגשות מעורבים.
חולמת בהקיץ על מעוף הפרפר ובת זוגו, ועל האור הגדול שבמנהרה.