הגוף הזהוב של רוח הארץ
מנצנץ באדוותיו גבישי יהלום זוהרים
מארג פנינים בוהקות על חופו של הים
זר פרחים של פסטל בידיי אהובתי.

חד קרן שחור יורה בי במבטיו הירוקים
להט עיניי ילדות אחוזות כלי זין
האהבה אינה מסרבת לחמול
על פירות באושי הלילה החדש.

ילד קטן מסתובב עם עששית כבויה
ברחובות העיר הבלויה הזאת
הגשם זולג טיפותיו הקרות
באמצע הקיץ המוזר הזה.

הרוח עוטפת את עורי בחידודים
אני למד לרעוד מחדש
את מערכי כוכבי הלילה המלא
המנגינה הזאת לא נגמרת.