|
הגוף הזהוב של רוח הארץ
מנצנץ באדוותיו גבישי יהלום זוהרים
מארג פנינים בוהקות על חופו של הים
זר פרחים של פסטל בידיי אהובתי.
חד קרן שחור יורה בי במבטיו הירוקים
להט עיניי ילדות אחוזות כלי זין
האהבה אינה מסרבת לחמול
על פירות באושי הלילה החדש.
ילד קטן מסתובב עם עששית כבויה
ברחובות העיר הבלויה הזאת
הגשם זולג טיפותיו הקרות
באמצע הקיץ המוזר הזה.
הרוח עוטפת את עורי בחידודים
אני למד לרעוד מחדש
את מערכי כוכבי הלילה המלא
המנגינה הזאת לא נגמרת. |
|
|
אל תסתכל
בקנקן.
אתה מחכה למשהו?
אין המשך. פשוט
אל תסתכל
בקנקן.
אתה לא קולט? זה
לא שאני נותן לך
משימה אחרת
במקום, "אל
תסתכל בקנקן,
הסתכל בכוסיות
ברחוב". לא,
פשוט אל תסתכל
בקנקן.
אתה יודע מה?
קפוץ לי. תסתכל
בקנקן כמה שבא
לך.
אני אומר לכם,
אני פשוט שונא
אנשים שחייבים
תמיד לשאול
שאלות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.