הוא מלח השמיים והלילה,
נינוח על זרי דפנה,
דמיונו משול לפרא,
גדוש בוונוס אהבה.

יושב קרנות העשייה,
מעבד שדות ללא תוצרת -
מצא מנוס בדמיונו,
נודד - מתערטל במאכלת.

ציפחת הווה אכזב
מפלחת ריאותיו -
שואף מצלילותו של הדמיון.
קמל אביון.

18/5/08