ישו בן מריה / דמעות של שעווה |
את אומרת שאת עברת הרבה דברים בזמן האחרון
ואני מנותק, אני רחוק ממך בגבול של לבנון
את עוברת משבר את לא עונה יותר ומפנה את הגב
אני רוצה לדבר את אומרת שאת לא יכולה עכשיו
וכשאת עצובה דמעות של שעווה צורבות לי את העור
ואני בצבא אני לא ליידך להיות שם ולשמור
את מחפשת תקווה קוברת מאחור את כל העבר
את לא צריכה אהבה זה רק פותח לך עוד פצע שנסגר
את עכשיו לבדך נועלת את עצמך מפני כל העולם
שכחת כבר איך לחייך שכחת כבר שאני לא כמו כולם
כי כשאת עצובה דמעות של שעווה צורבות לי את העור
כשתהיי בלי תקווה אני אחבק אותך עד שזה יעבור
לפעמים את בוכה אני נותן כתף תניחי את הראש עליי
מתי שרק את צריכה אני פה מחכה אבל רחוק מדי
עבר לו חודש וקצת עכשיו את גם רוצה שאני לא אתקשר
ולא היה לך אכפת כמה שביקשתי שאולי רק נדבר
השארת אותי לבדי אני והכאב שאריות ממך
רק אל תשכחי את כל מה שאני נתתי בשבילך
איך כשהיית עצובה דמעות של שעווה צרבו לי את העור
וכשבכית בלי תקווה עשיתי את הכל כדי שזה רק יעבור
כשהיית לבדך כתבתי לך שירים על אהבה ועל כאב
ושביקשת שאלך אני נתתי לך לשבור לי את הלב
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|