קרן קציר / אמנות השזירה |
כשרשרת.
את הרמיזות הייתי שמה כעגילים
מתחת לשיערי הארוך הכהה
ואנשים לא היו בטוחים -
היה שם דבר מה מנצנץ
או מה?
לא יודעת,
לא זוכרת.
(אני יפה ככה?)
בקרוב אשכח את שמך
(מי אתה?)
אני רק זוכרת שהיה לך שם עצוב -
של מי אתה מה אתה עושה פה?
ולא בפעם אחת נלך זה מזו,
לא,
חרוז אחרי חרוז
אני אאבד אותך.
ייוותר רק מיתר ארוך ארוך,
משהו שמזכיר משהו אחר,
שלדה של עצב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|