הלוואי ויכולתי לענוד את המילים שלך
כשרשרת.
את הרמיזות הייתי שמה כעגילים
מתחת לשיערי הארוך הכהה
ואנשים לא היו בטוחים -
היה שם דבר מה מנצנץ
או מה?
לא יודעת,
לא זוכרת.
(אני יפה ככה?)
בקרוב אשכח את שמך
(מי אתה?)
אני רק זוכרת שהיה לך שם עצוב -
של מי אתה מה אתה עושה פה?
ולא בפעם אחת נלך זה מזו,
לא,
חרוז אחרי חרוז
אני אאבד אותך.
ייוותר רק מיתר ארוך ארוך,
משהו שמזכיר משהו אחר,
שלדה של עצב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.