|
אהוביי
מתים וחולים
ואני מהלכת ביניהם
לא ענווה דיי
מרשה לעצמי
להיות לא מרוצה
מקדישה את זמני
לתכנן את חיי
כאילו החירות נתונה
ואין לי אלוהים
להכיר באפסותי
ולומר
מודה אני |
|
|
טוב, עוד סלוגן
אחד, ואז תוכלו
לקחת אותי לאיפה
שבא לכם.
שוב האנשים
הנחמדים עם
החלוקים הלבנים
רוצים לקחת אותי
לחדר המרופד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.