אם מישהו היה אומר לי לפני חצי שנה שאנחנו לא נהיה ביחד עכשיו,
הייתי צוחקת לו בפנים ואומרת שאנחנו מאוהבים. אבל החיים כנראה
רצו אחרת. ועכשיו כשאני שוכבת לבד במיטה הגדולה, ולא מצליחה
להרדם שוב, התמונה שלנו עולה בראשי. אותם רגעים קדושים שהיו רק
שלך ושלי. כשהיית מנשק אותי והעולם היה ממשיך לרוץ סביבנו, אבל
אנחנו לא שמנו לזה לב. כשהיינו רואים סרט על מיטתך, ואתה היית
שוכב מאחורי ומחבק אותי. כשהיית לוחש לי כמה אתה אוהב אותי.
כשהייתי נכנסת בדלת  ביתך, והנשיקה שלך הייתה הדבר הראשון אחרי
דריכת רגלי. כשהיינו נרדמים בלילה חם, ובכל זאת היית מחבק
אותי. כשהיית מגרש אותי למקלחת כדי להדליק נרות. כשהיית שוכב
על המיטה ומסתכל עליי מתפשטת. כשהיית מנשק אותי לאט ואני לא
הייתי יכולה להתאפק, וכמעט קורעת את חולצתך מעלייך.
כן, אם מישהו היה אומר לי לפני חצי שנה שאנחנו לא נחזיק הרבה
זמן כנראה הייתי מרביצה לו. איך שתמיד חגגנו במסעדות. ותמיד
בספונטניות היינו נכנסים למסעדה שלנו, מתיישבים במקום הרגיל,
מזמינים את אותו דיל. וככה בין הנהון לצלילי המוזיקה, ועוד ביס
מהפסטה, הייתה בורחת לה נשיקה ארוכה ככה שכל המלצרים היו
עומדים ומזילים ריר.
דברים לא תמיד קורים כמו שאנחנו מתכננים אותם. התכנונים שלי
היו כנראה ארוכי טווח יותר משלך. הסיפור שלי נקטע באמצע,
ואינני יודעת מה לעשות עם שאר הסיפור שנשאר רק בראש. וכל פעם
שנזכרת בך הולך יפה גבוה, מחייך מרחוק את החיוך הממזרי שלך.
מצמיד אותי אלייך ביד חזקה, מסתכל לי בעיניים, ושואל אותי איפה
אוכלים...
אותן דקות שהיו רק שלך ושלי, כשהיינו שוכבים במיטה ורק מסתכלים
אחד על השני. ואני עוברת עם היד על הלחי שלך, על השפתיים.
חוקקת כל מילימטר ממך בזכרוני. ועכשיו עוצמת עיניים, ואחרי
מספר דקות פוקחת אותן בבהלה. עכשיו אתה תעשה את כל זה עם מישהי
אחרת. תלך ברחוב עם חיוך מאושר, וידך בידה. תחבק, ותנשק אותה.
תלך בלילה לישון לצידה. ואני מנסה לברוח מהמחשבות האלה, אך לא
יודעת לאן. אין מחסה שבו התמונות הללו עוזבות אותי לנפשי.
אני רק מדמיינת איך אתנפץ כשאני אראה אותך ביחד איתה...
נ.ב.
אני עדיין אוהבת אותך.