לעוף גבוה להזיות הצלילים
למותרות הפחדים לחציי האמת
שנשברים

שטיפותיי ייזלו לאורך המסע
שרגליי יכאבו יזרעו נימי ורידים ככתם
זיכרון מסעותיי
שחלומותיי יתנפצו ויתחברו למשהו גדול יותר
שרמת התקווה תהייה על סף יכולתי
אז אוכל אולי

לעוף לימים אחרים
לכוכבים לנעורי הלא גמורים
שהכל מאחור והקדימה יפסע לסוף


לעוף גבוה להזיות הצלילים
למותרות הפחדים לחציי האמת
שנשברים
אז אוכל אולי

אז אחייה על פיסת אדמתי המושכרת
ודרך השער הננעל שחודר לחיי
ונפתח לחלודת הזיה
לעוף רחוק לעוף

ולא אין פה כאב פיזי
ולא פתרון סופי
ובלי הקשרים לעבר הממוספר
לקרח המומס מליבי המאובן
ולמין מזדמן עם חווה

אז אוכל.