אל דומה הוא ירד, שולח מעוזות ארגמן מאדמות החיים אל ביב
שדים.
מאייר בלכתו תווי פניה, לזכור לא לזכור שאל בכותר נרקיסי
המדמנה.

כשהעולם החשיך צר הזר שבתוכו עלי משמר התם.
"בגידה לא בגידה? גוף או רוח?"

חיים - משב רוח חולף על פני נר המכבה להבתו,
נטשו את לחישות הפה בתמס העולם.
"לא היה דבר מלבדי,חיי מותי,מותי אני..."
צדף לבבו נבקע בקול תרועות שופרות של הנקמה.
"מה נותר מלבד השנאה?
מה נותר מלבד הכניעה?
מלכי צדק עולמי חרב.
משרתי כלבים ערים בליל.
ובכל הזאת וההיא נשכחתי זה מכבר"

החושך העפיל עלי נרו ובחושך זה התחיל וכאן נגמר.