בדומיית המדבר
דבר מטוב ועד רע לא קרה

מאז

הענן לא העיב על עין השמש
היוקדת
וגשם משבר ענן לא נמהל
בשיטפון פתאומי
ונטמע בגרגירי חול הלס
היודעים כאן לאטום כל חלחול

מדבר יהודה ראה הכל

מי גדול ומי קטן

דרך החולות

כאן עוד רובץ
חרדון מנומנם
אוגר חום

חלום חרש ושיברו
באין  טיפת מים יתרה
לשטוף חירס
בערש חמר היוולדו

וצבאות בני אלילים או אלוהים
במרכבות שועטות חולפות
באין כללים

את סימני הגלגלים והפרסות
מדבר יהודה
מיהר וכיסה בסופות

ערוגות המור והאפרסמון

יריחו תחילה

ומה עוד

מערות קומראן
מלחמות בני חושך באור

נותרו מגילות תלושות
באותיות הגנוזות

בשקט הזה אפשר לשכוח
לפחות עד מחר
את צהרי הסתיו
על מה הייתה המהומה

לשכוח את המתאבדים

לזכור צד

וכיצד נשפך שמן הכד

ואם בכלל לכשהחושך  ירד
אם נדלק אור
והגבורה בצור האבן נכתבה או לחשכה הייתה

עכשיו וכאן אפשר לקחת תרמיל וצידה
לעלות בשביל הנחש
שלא נותר   עוד ארס בו
להעפיל

בשביל

למרומי מצדה

להאזין למופע אור קולי
כיצד "הברירה הטבעית" עם שלמה בר הסולן
מסלסלת בלב הקונצנזוס
לבסוף

במופע פיצוצים
בזיקוקים ואור

שהחיים זה ילדים
וזה כל השמחה

בשקט הזה אפשר
להעיר קדמונים
את קורות העבר
להתבונן בבנות עמון

ולשוב למחרת יום למישור החוף
אל החלון והגג להתבונן בלי משקפת
שהרוח נושבת
שהנוף מהגג עוד
נשקף
בעוד רף בו  הזמן
מתכלה ונידף

כמו דף של חולין שאיש לא   יכתוב עליו היום ועכשיו דבר