אני בעד התבוננות בדברים פעוטים
כמו לעשות מהצמר חוטים
שמטיב האמור
נוטים פעם להפוך בגדים חמים
ופעם נטווים יריעת אוהלים
חוסמים משב רוח נטויים
או נקרעים
לקרעים

את התבונות
המעמיקות בנצורות והגדולות
להניח ביד נזירים
וסופרים
לסיכום הגותם ומהותם
לחכמות נדוגות
מתעלומות עלומות

גם ביד שכאלה המונים את הזמן
ויודעים כמה גרגירים
ניגרים בכל הזמנים
וכמה נתקעים
ברגעים של געגועים

אני בעד
אלה השותקים שישים  שנה
בטרם הניחו דיו בקסת
שהפכו קשישים
עד שנשחקו בהם החושים
אז נגשו אל הדיו
ביקשו אותה לצקת
וגם אז
לא חדלו מלחדול לטבול
בביסוס ההיסוס

ועוד עשור נוסף
בכיסוס ציפורניים שחוקות גילפו את הלוחות
מרחו אותיות אחדות
לבחון את הלחות
וכיצד נספגת הדיו
כזיעה בבגד
גיששו בריחות
שמא מצויות עוד אותות
שהרוחות והסופות
מסתירות
ועד כה אינן חשופות
לנודעות
כטיב סודות האותיות
בכתיב

אני בעד חכמת הפרחים היודעים שהם צמחים
וחלילה אינם מניחים שהם נחים על גזעים
חרף העובדה שאין בראש עלי כותרתם
דעת
יודעים זאת
מהרעד

אני בעד חכמת איש
שלא החיש יתר על המידה צעדיו
שהבין שבכל תנאי יִשְׁחַק סנדליו
ותנועתו מכאן
ולאן
זה עניין מזמן לזמן
שידע את כל עיזבונות
המתים
והפתגמים שכתבו אחרים
ללא פגמים
וסכם אותם כנוספים
המצטברים לאוספים
שהבין בכל יום ויום שחלף
נותר עוד יותר מהמעט
שהדעת
אינה נוגעת
ועת לכל דבר
נודעת על כורחו ורוחו
שככלות הכל מגדליו
יהיו נופלים עליו או לצדדיו
שאיש לא שלף קלף אקראי
כבן חלוף ארעי
שהאדם מזומן בזמן
הראשון אינו נאמן
במיומנויות להגשים
חכמות יתר

והאחרון כלליו שישליך את כולם
לאלף הרוחות

עכשיו אני שב למנזר
לסיפור הנזיר שהחזיר את נשמתו
שסיים לסתת לוחות
באחרון הכוחות ורוח אפו
הניח קטע יחיד בזירה עם מעט חפציו
לצד גופו:
"אשרי האיש שמעולם לא נדרש
לא במעשה ולא בדרש להוכיח
חצי דבר.

על אחת כמה וכמה
בגדולות והנצורות
לא עסק
מלבד התבוננויות
כיצד הן אצורות
ונפרטות בפעוטות
כי מיום קדם ועד אמש
אין חדש תחת השמש