"פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים
תָּבִיא בָיִת: כִּי-תִּרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ,
וּמִבְּשָ-רְךָ לֹא תִּתְעַלָּם. אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר
אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִּצְמַח",

זֹאת תְּשַׁנֵּן לִילָדֶיךָ
גַּם תַּרְחִיב

כָּך אָמַר לִי אָבִי.

וְשִׁנַּנְתִּי
וְגַם הוֹסַפְתִּי
וְאָמַרְתִּי לִבְנִי
גַּם לַכֶּלֶב לֶחָתוּל וְכָל בְּהֵמָה אֲשֶׁר לְךָ
וְזוֹ שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ הָעוֹבֶרֶת שְ-דֵה בֵּיתְךָ
לֹא תִּתְעַלֵּם מִצִּמְאוֹנָהּ
אֶת אֲשֶׁר מַשֶּ-גֶת יָדְךָ לְרַעֲבוֹנָהּ תִּתֵּן
יָד פְּתוּחָה לְךָ תִּהְיֶה
בְּרוּכָה מִכָּךְ הִיא שִׁבְעָתַיִם תָּשִׁיב לְךָ
טוֹבָה וּרְוָחָה.