המון כיסאות לגמרי לבד,
ממתינים לתחושת הכובד והחום.
מלצריות עצלות בצפייה,
לסיום מהיר של לילה ארוך.
קומץ אנשים ממלא את החלל,
בנוכחות שקטה.
הגשם מוציא את הבודדים החוצה,
נותן תירוץ לאוהבים להתחפר.
נושא עניי לעבר הים שאינו נגמר,
רואה את דמותך בקצה השני של העולם.
בודדה מהצדדים, מחכה לשובי.
גם אני מחכה,
לענייך המסתתרות,
לגיחוך שמתבייש,
לחום התחושה.
ובקרוב שוב ננשום אחד את השניה,
ננשום, נשאף וניגע.