אתה שוכח שבפעם האחרונה שזה קרה
אושפזת.
המצב היה קשה, והם לא ידעו אפילו מאיפה
להתחיל לחפש.
היית שכוב על המיטה
בלי מעש
או עניין
והם נכנסו ויצאו
נכנסו ויצאו
נוגעים בך
ומניעים אותך
מטלטלים אותך הנה והנה
נכנסים ויוצאים נכנסים ויוצאים
משקיעים בבשרך מחטים
וחוטים
לא די להם
הם לא יודעים אפילו מאיפה להתחיל לחפש.
אתה שכוב על המיטה
כאילו כל זה מתרחש בדמיונו של מישהו אחר
נודה על האמת, אנחנו מתכוונים למישהו שאכפת לו.
מן המתרחש, ומעצמו.
אתה עייף מכל החיפושים האלה
ולכן אתה נותר שכוב על המיטה
זרועות ארוזות בסרטים
כמו מתנה
דלה
דלה מידי
המחכה לחתן יום ההולדת שיבוא לקחתה
בריגשה
אך, ביני לבינך, שכחת, רק לרגע, שגם בפעם האחרונה שזה קרה
לא הייתה דרישה.

הנה מוטל
הגוף הדל
במיטתו
כאבן שאין לה הופכין

מה לך ולכל השאלות האלה, אתה לא יודע
מה אתה בתוך כל החלל הזה
אתה לא מבין

זרות המגע
מוכרת עד ערגה

רק תמונה של תקופה ארוכה לאין שיעור
ונשכחת
בפעם האחרונה שזה קרה אושפזת

האם קמת אי פעם ממיטת חולייך
או עזבת אך לרגע
קט

אינך מאמין עוד לאיש.