חצים שרים בשמי הליל,
זוממים להביא אותך אל מעמקי האדמה,
להביא אותך אל שאול תחתיות.

חרבות נוצצות לאור הירח,
צבען אדום מדם התמימים שאתה הרגת,
אך אתה לא מוכן לעצור לרגע.

שיר של אלים ומלאכים זורם בנשמתך,
לבך בוער בזעם של צדיקים,
אפילו שאתה לא טוב מהם

תרים את החרב ותשאג בזעם!

אוכל את לב הילדים,
אונס את גופות הנשים,
אבל לא יכול להפסיק לרגע לחשוב,
שאולי הכל לחינם...


צועק לשמיים, קורא לאלים לרדת אליי,
לרדת אליי ולמות בשמם הם,
ולא לשלוח אותי למות בשם מלאכים מתים.

ואתה עומד ממולי, צוחק בטירוף של שפויים,
קורא בשם לא שלי, קורא לי למות מידך,
אך אני בוכה כמו ילד, כי אתה רק רוח.

אדום הוא הדם שבגופך זורם, אדומה היא שנאתך,
אך שום דבר לא יעצור
אל מול להבות ההרס שאתה זרעת בעולם!

נילחם לצידך, נלחם בך,
אתה שד ששוחרר מהיגון שבלב בני-האנוש,
אתה האסון שניגרר אחרי לכל מקום.

לא קורא בשימך, כי אתה הוא השד בארון,
אתה הסיוט שהשתחרר מהגיהנום,
לא מוכן להשתחרר באמת מפחדייך.

קורא לי בשמי ואני מאמין, מאמין שאתה תמות יחד אתי,
אך אני עדיין מפחד להביט בעינייך, מפחד להביט בנשמתך...