רותי פסעה לעבר היציאה, סורקת במבטה את הקהל שחיכה לנוסעים,
חלקם עובדי משרד התיירות המקומי שמחפשים תיירים תועים וחלקם
מע'כרים למיניהם שמציעים בתי מלון והסעות.
את דודי היא לא ראתה. שורה של תאילנדים עמדה לצידי המעבר,
מחזיקים שלטים עם שמות.
לפתע היא ראתה בחורה צעירה מנופפת לה בידה, מנסה להסב את
תשומת ליבה, על השלט שאחזה היה רשום בעברית "רותי מוצנר", רותי
שהייתה מופתעת, אותתה לה שהיא הבחינה בה והמשיכה לצעוד במעבר
כשהצעירה מלווה אותה מצידה השני של גדר ההפרדה עד היציאה.
"היי, אני טיק", אמרה לה הבחורה כשניפגשו.
רותי התבוננה בה, נראה שונה מהתמונה שדודי הראה לה, לא כל כך
נמוכה כמו רוב התאילנדיות אבל מכוערת כמו כולן כשחיוך לא סר
ממנה, כאילו זאת הצורה הטבעית של פניה.
"דודי מחכה לנו באוטו בחוץ, הוא פשוט לא מצא חנייה ולהיכנס
לחניון הגדול מלווה בפרוצדורה מסובכת".
לפני שרותי הגיבה, טיק נטלה את המיזוודה והחלה פוסעת במרץ
ליציאה המרוחקת. רותי פסעה אחריה נושאת את תיק היד שלה, הודפת
מעליה כל מיני מע'כרים שניסו למכור לה חדר במלון או הסעה.
הם יצאו אל כביש הגישה, רותי חשה בחום ובלחות הכבדה שהיתה
באוויר. היא הבחינה בדודי שעמד ליד הרכב, והוא, משהבחין בה,
פסע לקראתה.
הרבה זמן היא חשבה איך תהיה הפגישה הראשונה ואיך הוא יגיב
אליה. הוא פשוט ניגש אליה וחיבק חזק את גופה הקטן , חיבוק
גדול, כמעט שובר את עצמותיה, כמה שהיא התגעגעה לחיבוק הזה, את
נישמתה היתה מוכרת על מנת לקבל חיבוק כזה כל יום.
"איך היתה הטיסה?" שאל אותה תוך שהוא אוחז בידה ומלווה אותה אל
הרכב. טיק כבר הניחה את המזוודה בתא המטען ושוחחה עם שוטר שעמד
בסמוך.
דודי פתח את דלת הנהג והוביל את רותי פנימה, בעצם זאת היתה
הדלת שליד הנהג, כי ההגה הפוך בתאילנד.
דודי קרא לטיק שנפרדה מהשוטר תוך שהיא דוחפת לידו שטר כסף
ונכנסה למושב האחורי.
"מאה באט לשוטר זה הרבה יותר נוח וזול מאשר להיכנס לחניון"
אמרה לדודי, ולפני שהספיק להכיר ביניהן פנתה לרותי "דודי סיפר
לי עליך המון והירגשתי שאני כבר מחבבת אותך" אמרה בחיוך גדול,
"אני מקווה שתהני בארצי, אנחנו עם מכניסי אורחים וחשוב לנו
שאורחינו יהנו ולא יחסר להם כלום" הוסיפה.
רותי לא כל כך ידעה איך לאכול אותה , מצד אחד היא המאהבת של
דודי, זאת אומרת שהיא היריבה שלה, אבל מצד שני היא חייכנית
ונחמדה מאוד, דיבורה שקט והאנגלית שלה ברורה מאוד.
אולי אני אחשוב עליה כעל מדריכת נסיעות, כי סקס בטח שלא יהיה
לי עם הקופה הזאת, חשבה לעצמה.
הרבה זמן לא היה לה לחשוב כי דודי החל לשאול אותה על הטיסה
הארוכה שעברה ולספר לה מעט מהתוכניות שהכין להם לשבוע הקרוב.
טיק ישבה מאחור ושתקה, נותנת להם לפתח את השיחה, ורק מידי פעם
היתה מעירה לגבי אתר מסויים שעברו בדרך, או מסיבה את דעתו של
דודי לגבי השילוט, למרות שדודי נראה מתמצא טוב בדרך.
"נגיע לפטאייה לקראת לילה ונעשה שם את היום הראשון, אני צריך
להיפגש עם לו שיבנה לי מסלול וכן נצטייד במזון ומצרכים לדרך
ובבוקר למחרת נצא לדרך", הסביר דודי לרותי את תוכניותיו.
"אני בהחלט סומכת עליך", השיבה לו רותי.
דודי סטה מהכביש הראשי לתחנת דלק שצמוד לה סבן אילבן וקבוצת
מסעדות מקומיות.
"רעבה קצת?" שאל את רותי, היא נזכרה שבעצם מאז הסנדביץ של
הבוקר במטוס לא הכניסה כלום לפיה, "כן" ענתה לו, "אר יו
הנגרי?" שאל גם את טיק, "אולוואיס(תמיד)" ענתה לו צוחקת.
טיק ורותי ירדו והיתיישבו באחת המסעדות המקומיות ודודי התפנה
לתדלק. כשסיים פנה והתישב לידן.
הן ניהלו כבר שיחה חופשית על האוכל המוגש במקום כשרותי מקבלת
מטיק הסבר מפורט על כל תבשיל ותבשיל שמוגש במקום.
"אני רואה שאני כבר מיותר" צחק דודי, ורותי שמחה כמה מהר
התחברה לטיק.
תבשילים מוזרים הונחו לשולחנם כשטיק מסבירה לשניהם ממה מורכבת
כל מנה ולומדת ממנה מה היא אוהבת לאכול. את הרגלי האכילה של
דודי היא כבר הכירה מין הסתם.
"אני מזמין" אמר דודי כשהגיע החשבון של כשישים באט (כשבעה
שקלים) ומיהר להניח שטר על השולחן. דודי פנה לרכב .
"את באה לשרותים?" שאלה טיק את רותי, "בטח" ענתה לה והן פנו
לעבר השרותים המקומיים.
אחרי כמה דקות הן הצטרפו לדודי, רותי חזרה לשבת על ידו וטיק
תפסה את מקומה על הספסל האחורי.
כעבור כחמישים דקות הם כבר היו בפאתי פטאייה כשדודי מנווט את
הרכב במיומנות אל מרכז העיר, סוטה לרחוב צדדי אל בית דירות
(גסט האוז) פשוט.
"זה המקום של ידיד שלי, ישראלי שנמצא כאן כבר הרבה זמן" אמר
לרותי.
הם ירדו מהרכב ודודי פנה אל תא המטען, לוקח את המזוודה. בכניסה
עמדה חבורה של צעירים, מטיילים שעוברים את המזרח, הם סימנו
לשלום לדודי.
טיק פנתה אל תוך המשרד ויצאה משם עם מפתח לחדר. דודי ורותי
עלו לקומה השניה וטיק נשארה למטה.
החדר היה גדול ונקי, מיטה גדולה, ארון, מקרר גדול, טלביזיה ודי
וי די. בארון היתה כספת. דודי הדליק את המזגן.
"את יכולה להתרענן מעט ולסדר את הבגדים בארון, אני יורד למטה,
לבדוק כמה דברים ואחזור".
דודי יצא מהחדר, רותי פתחה את המזוודה ופרשה את תכולתה על
המיטה, חלק מהדברים החזירה אל המזוודה וחלק מהבגדים ואת כלי
הרחצה השאירה על המיטה. היא פתחה את הארון, בגדים מעטים של טיק
היו מסודרים שם וכן גם כמה בגדים של דודי היו מקופלים בסדר
מופתי. שאר הדברים היו כנראה בשתי מזוודות קטנות שהיו מונחות
ליד הארון.
רותי סידרה גם את בגדיה בארון, מקפידה לא לערבב עם הבגדים של
טיק. היא פנתה למקלחת ונתנה לזרם המים לשטוף ממנה את הלחות
המקומית, מרכינה את ראשה מתחת למים ועוצמת את עיניה. לכאורה
היתה אמורה להיות מתוחה, כל המצב שנוצר עם טיק לא היה ממש
לרוחה, אבל משום מה היא הרגישה נינוחה מאוד.
היא חשה את זרועותיו של דודי מגיעות משום מקום, מחבקות אותה
מתחת לזרם המים, היא הסתובבה אליו והם נצמדו לחיבוק חזק, דודי
הושיט את ידו, סגר את ברז המים ומשך אותה רטובה אל תוך החדר,
זורק אותה אל המיטה, הוא היה ערום לחלוטין וכבש אותה בסערה,
נצמד אליה למישגל לוהט, המזגן בחדר היה סגור ורק רטיבות המים
ציננה את להט התשוקה שבערה אצל שניהם.
"איפה טיק?" שאלה אותו רותי לאחר שסיימו והשתרעו על המיטה
כשגופם לח מעוצמת התאווה שהציפה אותם. "היא בסדר" ענה לה דודי,
"עושה סידורים ובטח הלכה להביא כביסה שמסרה אתמול".
היא ממזרה, חשבה רותי לעצמה, ידעה להשאיר אותנו לבד בפגישה
הראשונה.
דודי פתח את המקרר "מה תישתי?" שאל. "מה שאתה שותה" ענתה רותי
בחיוך. דודי הוציא שני בקבוקי "סינגהה" (בירה מקומית) פתח
אותם, הגיש אחד לרותי ולגם מהשני לגימה ארוכה, מרווה את
צמאונו, רותי לקחה לגימה מהבירה ונכנסה למקלחת, שוטפת את עצמה
מהזיעה, דודי הצטרף אליה שוטף אותה ומעסה בידיו כל חלק בגופה,
רותי עצמה את עיניה והתמכרה למגע ידיו.
את רוצה לנוח או להיצטרף אלי לסיבוב בין חברים? שאל דודי
לאחר שהיתנגבו. "תן לי עשר דקות ואני מצטרפת אליך" אמרה לו
רותי.דודי לבש את מכנסי הברמודה שלו ועטה על עצמו חולצת
גופיה."אני מחכה לך למטה" אמר ויצא מהחדר.
החלום שלה מתחיל להיתגשם, חשבה לעצמה רותי בעודה חושבת מה
ללבוש. לבסוף נכנסה למיכנסי הג'ינס שתמיד החמיאו לגופה, זרקה
על עצמה חולצה קלה ונעלה את נעלי העקב הסקסיות שלה. לקח לה
בדיוק להגיע עד הדלת ולסגת לאחור, להניח את נעלי העקב בארון
ולשים כפכפי אצבע נוחות לרגליה, באתי להנות, לא לסבול. היא
ירדה למטה, טיק ישבה משוחחת עם עוד שתי בחורות מקומיות שעובדות
כנראה במקום, לידה היתה שקית הכביסה.
"היי רותי" קראה טיק בחיוך התמידי שנסוך על פניה, "אני רואה
שהתאוששת מהטיסה" הוסיפה כשהיא יודעת בדיוק באיזה צורה רותי
התאוששה מהטיסה. "דודי יצא שניה והוא ביקש שתחכי לו כאן". טיק
התקרבה לרותי ונשקה לה קלות על לחייה, "אני עולה לחדר" אמרה
לה, "תישאלי את דודי אם הוא רוצה שאני אצטרף אליכם, אני יורדת
למטה עוד חמש דקות", "בסדר", ענתה לה רותי. טיק נעלמה במעלה
המדריגות, נושאת עימה את שקית הכביסה, רותי התישבה על הכורסא
אל מול הטלביזיה שהקרינה חדשות מישראל. בחדשות דיברו על הפיכה
צבאית בתאילנד, מוזר, חשבה רותי לעצמה, לא הרגשתי שום דבר
מיוחד, לא בשדה התעופה ולא בכבישים, אבדוק את זה יותר מאוחר עם
דודי, אמרה לעצמה, אולי מסוכן לטייל כאן עכשו. בחדשות עברו
לדבר על הקטל בכבישים וזה היספיק לה, היא קמה ממושבה בודקת את
הלובי הקטן של בית הארחה הזה. מיזנון קטן ושלט בעברית שמציע
ארוחת בוקר ישראלית, ביצה ,בורקס וסלט ערבי, הכל במאה באט.
רותי חייכה לעצמה, אפילו כאן, הרחק מהבית יש אוכל ישראלי
וטלביזיה ישראלית, אי אפשר להיתנתק כבר בשום מקום, חשבה
לעצמה.
דודי נכנס למקום מחזיק בידו שקית גדולה, הוא לקח צלחת מהמיזנון
ושפך את תכולת השקית לצלחת, שפע של פירות צבעוניים ניגלו
לעיניה. רותי טעמה מפרי גן העדן שהגיש לה והרגישה בעננים.
"שמעת על ההפיכה הצבאית שהיתה?" שאלה בחשש מסויים. "כן" ענה
דודי, "הלכתי לשאול כמה אנשים, אבל חוץ מתמונות בטלביזיה
מבאנגקוק שרואים שם צבא, אף אחד לא ממש יודע כלום. אני אשאל
עוד מעט את טיק, עדיף שהיא תברר, אגב, ראית אותה?" שאל "כן",
ענתה רותי, "היא עלתה לחדר עם הכביסה וביקשה שתגיד לה אם אתה
רוצה שהיא תבוא איתנו". "חכי לי כמה דקות", ביקש דודי ועלה
לחדר."בואי נעשה סיבוב, אני רוצה להכיר לך כמה אנשים", אמר
דודי לרותי כשירד לאחר כמה דקות, "ביקשתי מטיק שתיבדוק בינתיים
לגבי ההפיכה. קחי קסדה", הושיט לה דודי ופנה לטוסטוס שעמד
בכניסה למלון. רותי התישבה אחריו, מנצלת את ההיזדמנות לחבק
אותו חזק, כאילו שהוא נוסע מאה קמ"ש והיא מפחדת ליפול. שלוש
דקות נסיעה והם עצרו בחזית מסעדה קטנה, חבורה של בחורים צעירים
ישבה בחזית המסעדה, רובם דוברי עברית, ודיברו בקול רם על מה
שמחכה להם הלילה בעיר החטאים הזאת, ניכר היה ששום הפיכה צבאית
לא תשפיע על בילוי הלילה שלהם, מספר תאילנדיות צעירות שהיו
בחברתם ציחקקו בקול גדול ושוחחו איתם באנגלית עילגת. בחורות
ממש צעירות, לא יותר מעשרים, חלקן עוטות קעקועים שונים ולבושות
בבגדים סקסיים, נראו כמו דוגמניות בגוף המיניאטורי שלהן
כשאיפור כבד משווה לפניהן מראה סביר. דודי הוביל את רותי
פנימה, אל תוך המסעדה. "סוואדי קראפ(שלום)" אמר בחיוך גדול
לתאילנדית שהיתה בפנים, מחזיקה תינוקת כבת שנתיים על זרועותיה.
"מה שלומך דודי", ענתה לו התאילנדית בעברית, "תודה", החזיר לה
דודי בעברית גם הוא ועבר לאנגלית, "איפה רודי?" שאל, "פייף
מיניץ היא קאם" ענתה לו באנגלית. "רותי, זאת נון, נון דיס איז
רותי, מאי פרנד", עשה דודי הכרות בין השתיים. רותי התבוננה
בנון, היא היתה שונה, בחורה גבוהה יחסית למקומיות וגם יפה
יחסית אליהן. "נון היא אשתו של רודי, חברי הטוב, והוא בעל
המקום", הסביר דודי. "ורודי? הוא תאילנדי או הולנדי?" שאלה
רותי."לא זה ולא זה", צחק דודי, "הוא ישראלי לגמרי ואני מכיר
אותו עוד מהארץ". נון הגישה לרותי ולדודי בקבוקי שתיה קלה
והיתנצלה שהיא צריכה להתפנות ללקוחות. הם התישבו ליד אחד
השולחנות, מוסיקה תאילנדית נשמעה מרמקולים שהיו מחוברים למחשב,
המוסיקה מעט צרמה לה בתחילה אבל היא הניחה שהיא תאלץ להיתרגל
לסיגנון הזה. הדלת נפתחה ובחור תימני גדול וקרח נכנס למסעדה,
"הוו, איזה אורח יש לנו," קרא לעבר דודי, רותי הסיקה שזה רודי.
"מה שלומך אח שלי", אמר לדודי תוך שהוא מחבק אותו חיבוק גדול.
"בוא, תכיר חברה טובה שלי", הציג דודי את רותי, "חברה שלך חברה
שלי", אמר רודי ונשק לרותי באבירות על ידה. "הוא מתנהג ככה כי
נון מסתכלת", לחש דודי לרותי, "אחרת הוא כבר היה מנסה להשכיב
אותך", הוסיף בצחוק קל. "איפה התאילנדית שלך? אמר רודי, או
שבעצם עברת לליידי פלאן(אישה ארופאית)" צחק. "אל תזלזל
בישראליות", אמר דודי, "הן עוד יכולות ללמד דבר או שניים את
התאילנדיות". "אתה יודע", אמר רודי בנימת עצב, "בסוף כל הנשים
אותו הדבר". ולפני שהספיקו לפתח שיחה פנה רודי למיטבח, "תישארו
לאכול משהו?" שאל לפני שנעלם ולא ממש חיכה לתשובה."ככה הוא,
חבר טוב אבל אף פעם אין לו ממש זמן אלי", קונן דודי באוזני
רותי ומשך אותה אל הטוסטוס, "בואי נמשיך בסיבוב, נקפוץ לבקר
בפרלמנט של איציק". עוד שלוש דקות שדודי מנווט את הטוסטוס
כאילו נולד כאן והם הגיעו לעוד מסעדה, הפעם זאת מסעדה פינתית
פתוחה, נראת יפה, שולחנות גדולים באר למשקאות ומזנון לשווארמה
ופלפל. המקום היה ריק למדי אבל על יד אחד השלוחנות התקבצו
חמישה גברים. "בוא תיצטרף", הם קראו לדודי אחרי שזיהו
אותו."תכירו את רותי, ידידה טובה שלי", אמר להם, הם חייכו
אליו.
"תכירי, זה מוטי שיש לו מפעל לאבנים טובות כאן, ומתי שהוא
מדריך טיולים, שי שהוא אח של מתי ויש לו כאן גסט האווז, ולצידם
עוד שניים שאני לא מכיר". "זהו פיליפ, צרפתי שחי כאן וג'ון,
אנגלי שהגיע לשבוע והוא כבר סוגר כאן חודש", הציג מתי את שני
הזרים בפני דודי ורותי. שי הביא עוד כיסאות וצרף אותם לשולחן
שלהם. "איפה איציק?" שאל דודי. "בפנים במיטבח, שוקד על הכנת
קציצות בשר לארוחת הערב". איציק הוא גם בשלן מעולה, הסביר דודי
לרותי. "יש לכם מושג היכן לו?" שאל דודי, "האם הוא בכלל
בפטאייה, אני צריך את עזרתו". "יש לך מזל", אמר מתי, "הוא צריך
להגיע הערב מבאנגקוק, אני משער שלקראת עשר הוא
יגיע"."מצויין", אמר דודי.
השיחה סביב השולחן נסבה אודות המהפכה כמובן, אבל לכולם היו רק
השערות, אף אחד לא ידע בדיוק מה קורה. "בטוח שלו יודע", אמר
שי. "כשיגיע בטח יתבהרו העיניינים".
"את רעבה?" שאל דודי, כי לי בא על שווארמה טובה, השווארמה מעוף
אבל איציק מתבל אותה היטב". "בסדר", השיבה לו רותי.
החושך כבר ירד והיא חשה רעב קל, אמנם היתה מעדיפה ארוחה מסודרת
אבל גם שווארמה היתה פיתרון טוב. דודי התקשר בסלולארי לטיק,
קרא לה להיצטרף אליהם והזמין גם שווארמה עבורה. לפני שהמנות
היו מוכנות טיק כבר הגיעה רכובה על טקסי בייק, אותו טוטוס
מונית שמשמש ככלי התחבורה העיקרי בתוך העיר, דודי הוסיף עוד
כיסא וטיק הצטרפה אליהם.
"דיברתי עם כמה חברים", אמרה, "כנראה שזאת מהפכה של המלך, כולם
עושים כדברו והוא החליט לשנות את ראש הממשלה, כולם אומרים שהוא
יודע הכי טוב מה טוב לעם שלו, בכל אופן אין כרגע שום הגבלות
והחיים ממשיכים כרגיל בתוך המדינה, כנראה שבקרוב ישתנו כמה
חוקים למניעת שחיתות, מחר אני אדע עוד פרטים אבל כרגע לא נראת
שום סיבה שצריך לשנות תוכניות של טיולים" .
"מצויין", אמר מתי, "העיקר שממשיכים כרגיל".
הזרים בחבורה פרשו בינתיים והשעה התקרבה לתשע בערב, לרותי זה
נראה מאוד מוקדם בגלל הפרשי השעות.
"צריך להתכונן ללילה", פנה דודי אל הבנות, "את מובילה הלילה",
אמר לטיק."איזה סוג בילוי את אוהבת?" שאלה את רותי, "לילה
במיטה עם דודי לבד", ענתה לה צוחקת, "אבל לשאלתך, אני מוכנה
לנסות כל דבר הערב". "מצויין", אמרה טיק, "נלך לחדר, נתארגן
ונצא להכיר לך את "הווקינג סטריט", הסוהו המקומי שהוא מרכז
האקשן של פטאייה".
"ראשון למקלחת", קרא דודי,משניכנסו לחדר, "לכן בטח זה יקח יותר
זמן", ומבלי לחכות לתשובה השיל את בגדיו מעליו, לקח מגבת נקיה
שהיתה פרוסה על המיטה ונכנס למקלחת.
רותי התבוננה בטיק אוספת את בגדיו של דודי מהרצפה , מקפלת את
המיכנסים ומניחה בארון ותולה את החולצה לאיוורור על קולב.
"תני לי גם את הבגדים שלך", פנתה לרותי."זה בסדר, אני אסתדר
לבד ענתה לה במבוכה מסויימת", "איך שאת רוצה", אמרה טיק, היא
לקחה מגבת גדולה וכרכה אותה סביב גופה ורק לאחר מכן הורידה את
בגדיה מתחת למגבת, בתחילה את מכנסיה, לאחר מכן את החולצה
ולבסוף את החזיה, היא נשארה רק עם תחתוניה ומגבת גדולה שמכסה
את כולה. בחורה ביישנית, ציינה רותי לעצמה והחלה להיתפשט גם
היא, שלפה עצמה מהג'ינס וקיפלה אותם בארון ואחר כך הורידה את
החולצה ואת החזיה ונשארה בתחתוניה בלבד. טיק התבוננה בה, "את
סקסית מאוד", אמרה, "יש לך גוף יפה וחזה נהדר, לנו התאילנדיות
אין כמעט חזה, וגם הגוף שלנו לא לבן ויפה כמו שלך, אנחנו
נוהגות לשים הרבה טלק ומייק אפ בשביל להראות לבנות, לכסות על
גופינו השחור". "ואנחנו משקיעות הרבה שעות לשזף את גופינו
שיקבל צבע כמו שלכן", השיבה לה רותי צוחקת. "כנראה שאף אחד לא
מרוצה ממה שיש לו", סיכמו שתיהן.
טיק ישבה על קצה המיטה מפנה מקום חופשי לרותי, "אני מקווה
שניסתדר, אני מבינה שזה מצב קצת חדש בשבילך, אבל תדעי שגם
בשבילי, אני אף פעם לא הייתי עם שניים ביחד וגם לא עם בחורה
לבד", אמרה טיק, "אבל תקופות ארוכות גרתי עם עוד בחורה או
שתיים ואפילו שלוש בחדר אחד ובדרך כלל הסתדרתי טוב".
"אל תדאגי", אמרה רותי, "יהיה בסדר, אני בטוחה שניסתדר".
"תיכנסי את עכשו להתקלח", אמרה רותי לטיק לאחר שדודי יצא
כשמגבת לחלציו, עדיין חוששת בתת ההכרה שלה להשאיר אותם לבד
בחדר. טיק צייתה לה וניכנסה למקלחת, שאון המים הזורמים התערבב
בסאונד הטלביזיה הדלוקה על אחת התחנות שמשדרות חדשות. דודי לקח
את השלט והעביר לתחנה שמשדרת מוסיקה, קבוצה של תאילנדיות
צעירות קיפצו על המסך וזה נראה הרבה יותר טוב מהחדשות.הוא
השתרע על המיטה, שוכב על ביטנו, רותי הושיטה יד שובבה אל מיתחת
למגבת, מלטפת את מבושיו, חכה חכה מה מחכה לך בלילה, לחשה
באוזנו, חכי חכי מה מחכה לך, החזיר לה בחיוך.
דלת המקלחת נפתחה ,טיק פסעה לחדר בצעדים קטנים, עטופה במגבת
הגדולה, רותי נכנסה למקלחת כשהיא משאירה את תחתוני החוטיני
הזעירים שלה בחדר. היא התמכרה לזרם המים שליטף את גופה, עצמה
את עיניה והפליגה בדימיונה למרחקים, מרגישה בליבה שמחה גדולה
ומלאה לקראת מה שמחכה לה בימים הקרובים. כשיצאה דודי כבר היה
לבוש וטיק היתה בשלבי האיפור האחרונים שלה.
אני מחכה לכן למטה, הודיע להן ויצא, משאיר את שתיהן להתלבש
בנוחות.
"מה ללבוש?" שאלה רותי. "מה שנוח לך" השיבה טיק "לא הולכים
לקונצרט כך שגם ג'ינס יהיה טוב". רותי נכנסה שוב לג'ינס הצמוד
שלה, עוטה על עצמה חולצה אלגנטית ונועלת את נעלי העקב הסקסיות
שלה. "הולכים הרבה ברגל" אמרה לה טיק, "מוטב שתלבשי נעלים
נוחות". רותי הסירה שוב את נעלי העקב שלה והחליפה אותם בנעלי
ספורט. טיק הסירה את המגבת הגדולה, מתחתיה היא כבר היתה לבושה
במיכנסונים קטנים וחזיה. היא לבשה חולצה קצרה חושפת בטן ונעלה
סנדלי עקב סקסיות. היא נראתה חתיכה."למה את עם עקב?" שאלה
רותי. "אני רגילה" השיבה, "אין לי בעייה ללכת הרבה עם עקב,
אנחנו התאילנדיות נמוכות ואנחנו משתדלות תמיד ללכת עם עקב".
במחשבה שניה אני אחזור לנעלי העקב, חשבה רותי והחליפה חזרה את
נעליה, מרגישה הרבה יותר סקסית . טיק לא הגיבה ורק חייכה
לעצמה.
כשירדו למטה כבר היתה השעה עשר וחצי, דודי היה משוחח עם קבוצת
צעירים. "אנחנו מוכנות" האיצה בו רותי, "עוד רגע" ענה לה
והמשיך לדבר עם הצעירים.
"לא טוב להאיץ בגבר שלך" אמרה לה טיק, "שום דבר לא יברח, תני
לו את הזמן שלו". רותי לא השיבה לה אבל ידעה שהיא צודקת.
צודקת צודקת אבל אחרי כרבע שעה שהן מחכות היא החליטה להתערב
בשיחה, "איך אנחנו נוסעים?" שאלה.
"אין בעייה" אמר דודי, "הטוסטוס יסחוב את שלושתינו בקלות".
ואכן הוא סחב אותם.
קצת לפני הרחוב הראשי הוא החנה והם החלו ללכת רגלי, משאירים
את הקסדות מונחות על הטוסטוס. "לא יגנבו?" חששה רותי, "אני
מקווה שלא" השיב דודי, "בדרך כלל לא גונבים כאן קסדות".
הדרך לווקינג סטריט עברה בין דוכני בגדים לצידי ברים מלאים
בבחורות שמחכות לזרים שיפקדו אותם. דודי הלך כשהבנות תלויות על
ידיו, אחת בכל צד וקיבל שריקות עידוד מנערות הברים שחייכו
אליו...
ההמשך יבוא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.