יש לי תיבה מעץ מהודר
עמוסה בשירים וזכרונות
ופאזל לא גמור של אהבות
חלקן נודדות בעבר
בתיבה יש דלת קטנה
ונדמה שבזמן האחרון
היא קצת התקלקלה
שוב האיש הלא נכון
נכנס לתוכה
לא מזמן ידעה לצוף על פני המים
לזרום על נחשולים מבולבלים
כעת היא במצב ביניים
שוקעת לה בשקט במעמקים
האיש הזה כבד עליה
הוא מילא כל חלק בתוכה
ברגשות סותרים ותעתוע
הוא לא מוכן לצאת
והיא בוכה
היא לא אוהבת את השם שהעניק לה
לב שבור מרסיסים ואכזבה
היא מנסה לצעוק ולא שומעים לה
כשהוא ישן
בדידות שומרת על דלתה
ואין טעם להחליף את הדלת
מי ירצה להיכנס ללב שנשבר
ואין טעם לשנוא את האיש
שהיא אוהבת
אז היא נרדמת עם האיש
עד שיבוא מחר
