|
תראה את החומות בערב נוגה
תנשום את הזריחה מעיניים לחות
רק תזכרי אם תשתני
את שייכת לי
תראה בשווקים הגדולים את הקשישים
סוחבים סלים עמוסים מלפפונים ותפוזים
גם אם אני אלך רחוק ממך
תמיד אני חוזר
יהיה כה בודד בלעדייך
שירי שיר ערש לתינוקך, עיר
חותך את האבק בגוף חשוף (ביום חמסין)
מים משטחים הרים ועפר (ביום גשום)
תזכרי תמיד ואומר לך שוב:
את שייכת לי. |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.