מדן נריה / אל האיש |
אל הבית אותו נאלצת לעזוב;
לא אשכח איך בימים של חום וקרה
חילקת לי שבר על חלון או גזוזטרה.
אין סיבה למכאוב ולצער, אדוני,
כי אחרי לכתך, לא הייתי חסרת-אונים:
מיד, כמו בכל הימים,
ליקטתי מזון בשדות וגנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|