...איך יכול לחיות אדם את חייו מבלי לנשום?
עצור בציפייה להמשך,
כבול ברצונותיו..

אומרים שהמציאות זה מה שקורה בזמן שאנו עסוקים בלחלום קדימה.
המציאות היא החיים כשהם נטולים תקוות, כשהם שלולים תוכניות
לעתיד.
המציאות מתקיימת מבלי שנשים לב.


אין בי אושר.
אין לי סיבה לכך - שמחה נוצרת מהסתכלות קדימה, מתכנון למצב
עתידי, היא שמחה תלויית תקוה ולכן אינה מתקיימת במציאות.
שמחה כזאת תוכל להתקיים רק עד הרגע בו העתיד יתאחד עם הווה
ויתגלה שהמציאות החליקה למקומה כרצונה.
מבלי להתייחס לדבר מלבדה.

...ואז אני נותר שוב, חבוק מרפקים ומחפש אויר לנשימה..

מפעם לפעם, ללא כל התרעה, נותרות להן מובלעות במציאות ולפרק
זמן קצר - למשך ארבע דקות,
אני יודע אושר.

בפרק הזמן הזה יש בי את האפשרות לחלוק אהבה מבלי לעצור את
עצמי.
יש לי את מי שתכיל זאת, שתקבל זאת ברצון.
במשך ארבע דקות, בזמן שהמציאות ממשיכה בלעדי, יש את מי שחשה
אותו דבר כלפי.

אושר של להיות אהוב, אבוד בזמן, ראש מעורסל בין זרועות,
לב צמוד ללב, מאוחדים בהלמותם.
חיוך אוהב המוצא את תאומו מולו,
עיניים לוחשות את שהלשון לא מצליחה להגות.
למשך ארבע דקות.

למשך ארבע דקות יקירתי, את שם
ואני איתך
ואת אוהבת כמעט כפי שאוהב אני.
ואני חופשי.

...ועולה רצון לסיים לכתוב כאן - טבול בחמימות זכרון...
אך למציאות, כאמור, הנטייה להחליק למקומה מבלי משים.

... ואז התעוררות חזרה לחיים,
לחיוך של נימוס.
ללב ההולם לבדו
ורק העיניים עוד תרות אחר משהו שכבר לא שם.

נותרתי לבדי, קטוע רגש וכבוי
גורר רגליים בקצב צניחת גרגירי החול
והמציאות, כמו תמיד - מזדחלת לאיטה, לא מודעת לרצונות הסובבים
אותה.
פונה הנה והנה ללא כיוון או מטרה..
ואני איתה.
ובכל זאת...

... אתם הקוראים אחרי - אל נא תטו ליבכם אלי בחמלה:
כי מה בחיים נטולי שמחה, המטפטפים רגעיהם ללא הרף,
אל מול ארבע דקות קצרות של אושר,
המותחות עצמן בליטוף אוהב, על פני נצח.