לבתולות אין נצח,
בעולם התמימות אין רצח.
הכדור מתגלגל ומתגלגל
בעיקר החייל שואל,
איפה השלום ואיפה החוכמה
איפה העתיד ואיפה השמחה.
הוא מפחד ללכת ולא לחזור
הוא מפחד להשאיר יותר מדי מאחור.
צליל התשוקה נהפך לחלול
הבטן מקרקרת מרעב של אהבה,
נואשת לעוד פירור חסר תקווה.

תפרו לו לעור את המדים,
הוא מרגיש כמו ילד בעולם של גדולים.
יוצא שוב לעוד מלחמה
הם שלחו אותו בשם השנאה.
ובזמן ששולפים אקדחים,
האנשים שם למעלה מתווכחים
באשמת מי הילדים מתים.

שולח מכתבים לילדה עצובה,
היא יושבת בבית ורק לו מחכה.
שורטת קירות, נושכת אצבעות,
רק לא לחשוב על הנורא מכל,
משלה את עצמה שהאהבה תנצח הכל.
על מלחמה ועל שדים שבראש,
מגייסת עוצמה לעבור עוד יום מבלי רק לחשוש.
העולם משתכלל ומשתכלל,
החייל עדיין שואל
איפה האמת ואיפה האהבה,
איפה החיבוק ואיפה הקבלה.

תפרו לו לעור את המדים,
הוא מרגיש כמו ילד בעולם של גדולים.
יוצא שוב לעוד מלחמה
הם שלחו אותו בשם השנאה.
ובזמן ששולפים אקדחים,
האנשים שם למעלה מתווכחים
באשמת מי הילדים מתים.

את השאלות הוא לא מפסיק לשאול,
הוא מטיל ספק בכל,
גם אם יגיע לשאול.
את אהובתו הוא נוצר בליבו
ובשבילה הוא יקריב את כל כולו.
הוא לא נלחם בשביל העתיד, הוא נלחם בשבילה
כשיחזור לביתו ינשק אותה
ולא את האדמה.
העולם מסתובב ומסתובב
החייל עדיין חושב
איפה השלום,
ואיפה האהבה.

תפרו לו לעור את המדים,
הוא מרגיש כמו ילד בעולם של גדולים.
יוצא שוב לעוד מלחמה
הם שלחו אותו בשם השנאה.
ובזמן ששולפים אקדחים,
האנשים שם למעלה מתווכחים
באשמת מי הילדים מתים.