את יושבת מול המחשב, משחקת במשחק המוזר הזה עם הבועות. ואני לא
יכול להפסיק להסתכל עלייך ולחשוב כמה שאת יפה. את כל כך
מרוכזת, והלשון שלך יוצאת קצת החוצה, את נראית כל כך חמודה,
ופשוט בא לי לאכול אותך. באמת. את נראית כל כך טעימה ככה, עם
המבט המרוכז הזה, המצח המקופלת. וזה יכול להיות נחמד לאכול
אותך, ושתשבי לי בבטן קצת, שתהיי רק שלי. שאולי לשם שינוי את
תהיי בתוכי במקום שאני אהיה בתוכך.
את מפסידה וזה מרגיז אותך. את בועטת במחשב והולכת ממנו. את
חולפת על ידי, והריח של הסיגריות נכנס לי לנחיריים וזה מעביר
לי צמרמורות בכל הגוף. תמיד שאני מריח סיגריות על אנשים אחרים,
או כשמישהו אחר מעשן לידי ברחוב אני קצת מתעצבן, כי את לא שם,
ואני כועס עליהם שהם גונבים לך את הריח, כי הריח הזה זה את, לא
האנשים הריקים והאפורים שעומדים בתחנת אוטובוס ומעשנים 2
קופסאות ביום ובגלל זה אין להם כסף לאוטו משלהם.
את מאוד אוהבת לשיר יחד עם השירים, ותמיד כשאת רואה אותי מקשיב
לך בחיוך, את מסמיקה ומפסיקה לשיר. אני שואל אותך למה, ואת
אומרת שאת מזייפת. ואני אומר לך שאת שרה הכי יפה בעולם ואז את
ממשיכה לשיר, עדיין מסמיקה. ואז אני ממש שמח , כי אני יודע שאת
שרה רק בשבילי.
אחרי שבעטת במחשב, הוא לא פעל יותר. אבל זה לא הפריע לך, כי גם
ככה את לא בנאדם של טכנולוגיה. בגללך אין לנו לא ספות ולא
מיטות בבית. אנחנו יושבים על כריות וישנים על מזרן שמונח על
הרצפה, וזה בכלל לא מזיז לי. כל עוד אני אשב על הכריות איתך
וכל עוד אני ישן על המזרן שמונח על הרצפה איתך. וכל עוד נישן
מחובקים, ואני אסתכל עלייך כשאת ישנה, הכל יהיה בסדר.
אני אוהב לשמוע אותך מתווכחת עם אנשים, כי את כל כך מגובשת
בדעות שלך, ואת כל כך עקשנית, שזה גורם לבטן שלי לקרקר מרעב
ולצעוק אלי שאני אוכל אותך כבר. גם אז את נראית לי מאוד טעימה,
אפילו אם את צועקת.
פעם כשהסתכלתי עלייך ואמרתי לך שאת נראית טעימה, התחלת לצחוק
כמו מטורפת, ואז אני התחלתי לצחוק גם, אפילו שלא ידעתי למה.
אבל כשאת צוחקת, אז גם אני צוחק, אני לא יכול אחרת.
אני אוהב אותך ואת אוהבת אותי. אבל עדיין כשאמרתי לך שאת נראית
טעימה, וצחקת כמו מטורפת, קיוויתי, בשקט בשקט, עמוק בתוך הלב,
שאולי תסכימי לי שאוכל אותך, רק פעם אחת.