אולי עכשיו הכל נראה יותר רגוע?
ונשאר לי לקוות שהמרחק הזה עושה לך קצת טוב.
שוכב על המיטה, נלחם בגעגוע
והוא לא מפסיק לרדוף, כמו שבשיר שלא חשבתי שאכתוב
עליך ועליי
שזה טיפשי, מוזר מדי
להתמודד עם כל מה שהרגשתי
והכאב שלא עובר
ומה יקרה ביום שנדבר?
כל כך עצוב שהתייאשתי...
שאין סיכוי.

אולי עכשיו הכל נראה יותר בטוח?
ונשאר לי לדמיין שאתה מבין עד כמה זה חשוב.
עוצם את העיניים, לא יכול לנוח
המילים שלא עוזבות, כמו בשיר; "כבר לא יהיה יותר עצוב"
עליך ועליי
שזה פגע יותר מדי
להתעלם מכל מה שהרגשתי
והחיוך שלא חוזר
ולמה שום דבר כבר לא עוזר?
כל כך עצוב שהתייאשתי....
שאין סיכוי.

אולי עכשיו הכול נראה יותר רגוע?
ונשאר לי לקוות שאתה מבין...
שאין סיכוי.