אני מעדיף לנזול,
מאשר להישאר ולסבול
את הקרב האחרון,
השארתי לעצמי שיהיה לי זיכרון,
אנשים קטנים מהלכים בינינו,
אבל לי בלב אין כוח, צפוף לי מדי.

אנשים קטנים מהלכים מסביב ורק אני,
נשארתי להדליק תקוות של שבת,
להדליק אשליות של לילה,
להאבד בתקופה שונה,
במציאות מדומה,
בהצלחה רדומה.

מתחיל ללכת רחוק,
למצוא מקום טוב לקבור את רגשי
הנחיתות וחוסר התשובה,
אנשים קטנים מהלכים בינינו,
ורק אני נשארתי לחייך
ולהגיד שהמצב ייסתדר,
ולך לא יהיה צפוף בלב.

כמה עומק במבט,
כמה חוסר בתשובה,
כמה תקווה בחרטה,
כמה הצלחה בציפייה,
כמה צפוף.

אנשים קטנים מהלכים לידי,
נשארים או מתים,
אני לא סופר בכלל,
זה רק מראה שלא אכפת לי
להודות עכשיו בשם הטוב המבורך,
בשם הרע המתועב, בשם האנשים ההם,
קטנים ככל שיהיו.

12.12.07