איזה לילה
מתעורר לפנות בוקר
מרוט מחלומות.
עייף כל-כך,
אני פותח את הדלת
החוצה אל הרחוב
ונעמד,
כמו מחכה לאוטובוס
שייקח אותי מפה.

וכיד המקרה,
פיג'ו אדומה נעצרת לידי
ומהאוטו יוצאת בחורה.

לבושה מכנסי ג'ינס
גופייה שחורה,
ופנים אדומות מאלכוהול.
אני מזהה
שבילדה שהבחורה הזאת הייתה
הייתי מאוהב פעם.
במשך כל שנות החטיבה
חשבתי עליה
מבלי שנתתי לה לדעת על כך.

זוכר את הרחוב
בו היא גרה
ואת ההליכות שהארכתי
למקומות,
כדי לעבור ליד חלונה.
זוכר גם את הסקס המוזר
שדמיינתי לנו,
רק כי לא ידעתי לדמיין
סקס אז

ילדה הייתה.
עכשיו ברמנית,
כנראה.
ברמנית וסטונדטית לפסיכולוגיה
או
פילוסופיה ועוד חוג.

היא מבחינה בי -
'אסף! שנים שלא ראיתי אותך,
חמוד,
איך אתה לא ישן בשעה כזאת?'.

'בגללך',
אני עונה במהירות
ובלי הבעת פנים.

היא מחייכת,
כאילו יש משמעות ברורה
למה שהרגע אמרתי,
וממשיכה ללכת
עד שנעלמת
אל תוך אחת החצרות שברחוב.

בבוקר הזה
עם הפנים הטרוטות
אני עומד בתחתונים
באמצע הרחוב
ונזכר בחלום של הלילה

(חלמתי שיש לי אחות
גדולה שמתה
ואנשים אינם זוכרים
או יודעים
על כך

חלמתי שהיא
מתה לפני המון שנים,
תקופה רחוקה בה
לא הכרתי את עצמי.

אני זוכר באופן ספציפי
אותי אומר למישהו בחלום
את המילים:
"לא הכרתי את עצמי")

שמעתי שאני עקשן
ודייקן וחסר רגישות
ומתנשא,
אבל מי מכיר אותי
טוב ממני,
ויודע שאני גם
שקרן וקנאי
ובעל נשמה טובה

לפני שנתיים,
יכולתי להרגיש
את הקיץ הזה שורף
את החיים
ובקיץ הקודם חיפשתי
להיות שוב עצמי
ורק אז נזכרתי שמעולם
לא הייתי עצמי.

אני נע בין העונות,
חלקן עם מדיטציה ולשון נקיה
וחלקן עם פה ג'ורה
ושכחה.

ככל שהשנה הזמן
התקדם אל תוך הקיץ,
הזדקקתי פחות לתשובות,
לא משום סיבה אחרת
מלבד מציאתי
שורה ריקה
להיות.

וזאת תמונה שלא צולמה
לאלבום שלי,
שלא קיים
ומתחתיה יש הסבר-
האדם שאני,
כועס וערום,
מחוץ לביתו בשש בבוקר -

קודם עוזב ברגל,
הרבה אחר כך -
בלב.

6:40,
23/06/08

נספח תיעודי: חוטים ארוכים ולא פתורים של מחשבה

אפרת נכנסת
למכונית שלי
עם גופייה לבנה
ומכנסי ג'ינס.

יש לה ריח נהדר בשיער,
אני כבר מתחרט שהתקשרתי.

היא נותנת לי נשיקה
ופונה להסתכל לרגע לחלון מצידה.

רקמת הפרפר
על כיס הג'ינס שלה
תשרטט קווים
לתקופה

אין לי איבר
שיאמר לי
שחוסר יציבותך
או
אי יכולתך להתמסר,
לאהוב,
זה בסך הכל
חיסרון

יש לי לב
שאיבד את התיאבון
למשהו
מלבד ממתקים

אמרתי
שאני אדם מאמין
ושומר כשרות
ואפרת אמרה
שהיא לא מכירה
אנשים שהולכים
לבית כנסת ביום כיפור

ואתה העד,
ללשוני הנקייה
כשהתאפקתי לא לשאול
כבר קודם לכן
האם היא מכירה
אנשים שהם לא
אשכנזים.

יש לי שכנה
שמסתכלת עלי יותר
בזמן האחרון

היא בת שלושים,
גרה לבדה
ומעבירה תקופות שלמות
בביתה,
אך בתקופות מסוימות
היא יוצאת החוצה
עם משקפיים ענקיות
ושמלות קצרות.

אני משער
שדיכאון מכרסם בה,

אפשר לראות
איקסים דמיוניים
על מכנסי הבוקסר
המשובצים שלה.

אני רוצה לומר לה
משהו,
אבל לא מוצא דבר
טוב יותר
מחיוך
של גבר שנראה
צעיר מכפי גילו.

מישהי
שפתחה אלי לב
והתעניינה
בקשר שלי איתך,
ביקשה ממני לספר
איך זה התחיל
ונגמר בנינו.

אמרתי לה
שכרגע היא הושיבה עלי
ארבעה טון
ובאמת שהתקשיתי
לנשום סדיר

איפה מתחילים
למצות שנה וחצי כזאת
שטלטלה אותי
מפחדים
ועד הקאות מאושר
והסתיימה בבגידה
שלך,
ועוד הרבה קודם לכן

בכל זאת דחסתי הכול
בארבעה משפטים
שקולים
וכשסיימתי אמרתי לה,
כרגע ירדו שני טון.

-אבל היו ארבעה
-כן, מרחוק זה נראה
כבד פחות.

כבר שנים
שאני לא ישן במיטת יחיד,
אבל עדיין
מרגיש
אותו הילד,
עם ידיים גדולות מגופי

ח ו ס ר  הי כ ו ל ת  ל ז ו ז

חוטים ארוכים ולא פתורים
של מחשבות

(מחשבה מחודש פברואר השנה)

עורפה
נגלה אלי
כששערה אסוף גבוה -

היא לא תיתן לי דבר,
בעד השום דבר שנתתי לה

אוקיינוסים שלמים
לא נתנו
זה לזו