עוטף מסביב,
כורך אותנו,
אנו שלובים האחד בשני,
תזמורת של שני כלים,
כלים שלובים.

מבטים נפגשים,
לבבות מצטלבים,
והוא מנצח על הכל בגאון.

נגיעה מחשמלת,
שתיקה נעימה,
רוגע, שקט,
סוף סוף אהבה.
ועל הכל הוא מגונן
מנגן ופורט בצורה כה רכה
שומר מפני רע, מפני הקנאה,
מערבב פה ושם קצת עצב
מוסיף לו קמצוץ של געגוע בלתי נגמר.
מתכון בטוח כך ידוע,
לאנשים הכמהים,
רק צריך לקחת קצת סיכונים,
לבלוע עמוק,
לגלגל בגרון,
ולהרגיש את החמימות פושטת
על כל חלקה וחלקה.

הוא מעביר הילוך
נכנס במלוא העוצמה
ואנו מוכנים  לתת לכל לקרות,
מקבלים אותו עם ידיים פתוחות,

לבבות מצולקים,

כמה חבלות,

מוכנים להתמסר,

יש פה משהו  אחר,

לגלות את כל צפונות הלב
לחשוף גומחות בנשמה הפצועה
להיקשר, להיכרך, להשתלב, להתלפף, להשתלב,
האחד בשני,
קצת וויתורים,
קצת קבלה,

האושר כבר מגיע הוא כבר כאן...