דפנה קי / חופשיים |
בין נתניה לשכם,
מקום טוב באמצע.
הם נסעו אליו בפרייבט קטן
ונופפו לשלום להאמר הממוגן.
הם נסעו על כביש, לא על ציר,
בין הרים, ולא נ.גובה.
כשירד החושך הם עלו למרפסת
וצפו בהבזקים הרחוקים.
הוא חיבק אותה וידע
שקולות הפיצוץ
הם באמת זיקוקים.
היא קברה אותו מול נוף חייהם
בין זיתים ופרחים,
בלי מספר, בלי דרגה.
היא חיבקה את השיש וידעה
למי שמור המקום לימינו.
לה, ולא לסגנו.
לאבי וארז.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|