זה לא אותו דבר אמרת לעצמך,  זה שונה לחלוטין, והנה בידך
להפתעתך ודווקא לא להפתעתם של כל השאר משהו זהה,  העתק מדוייק
של אותה אמת ישנה שהחזרה עליה פעם אחר פעם נראית סכיזופרנית
ומשעממת ולעיתים אף מרמה כאומרת : הקהל לא אותו הקהל, יהא
המופע אותו מופע.
ובכן ידידי, חדש לנו.  הקהל דווקא אותו קהל הוא והוא ככל קהל
רוצה תמורה לכספו,  מבקש הוא משהו חדש. כבר שנים שאני יוצא
לרחוב, סוגר מאחורי את דלת הכניסה (השכנים אוהבים אותה סגורה )
מביט במכוניות המשפחתיות העוברות ברעש אגזוזים, מחזירות את
אור השמש שבא מן המזרח ומבטלות את נצנוצי האספלט בדורכן עליו
בחוסר רגישות. כשאני ממשיך ללכת על המדרכה אני נתקל בו באיש
זועף הפנים שלא חשוב מה לובש ואף אם מנסה הוא להראות כאילו הוא
איש אחר מחוייך וצוחק,  תמיד  בסוף נשאר הוא האיש זועף הפנים.
גם אם הוא גברת עם מטרייה זה חלק ממשחק ארוך ומתמשך.
אני אוהב משחקים תיאטרליים.  לא ניסיון למכור לי איש זועף בתור
גברת עם מטרייה.לכך  אינני מוכן לקנות כרטיס. אלא שהמופע נמשך
גם בלעדי ואני מגיע לחנות המכולת לקנות לחם וחלב ותמיד הרי הם
שם באותו המקום ואני חוזר הביתה לשתות את הקפה של הבוקר.  את
הטקסט הזה אני כותב כל בוקר אחרי הקפה בבית כי בחורף יורד גשם
ואני לא רוצה שהדפים יירטבו לי.   אני מסתכל מהמרפסת על האיש
הזועף ועל המטרייה  ומקווה שייגמר לי כבר הסוכר כדי לקבל טעם
שונה בקפה כדי להרגיש  שאני לפחות יכול להוות מופע יחיד
בתיאטרון מוכה השיגרה הזה. אבל הסוכר לא נגמר הוא לא יכול
להיגמר  הוא תמיד שם בארון בצד ימין למעלה.