|
אהבנו פעם בובה בחלון
הייתה שמה עצמה לראווה
מדי קיץ וחורף
הנצו ופרחו שמלות לגופה
היתה לוטשת מבט חלול
מול עיניים משוטטות
עולה מתוך השתקפות הרחוב
כלואה בתוך מחשוף שמלתה
כעת אנחנו לצידה עומדים דום
מסדר חיילים פשוטי מדים;
אנשי מידות,
משכמנו ומטה -
אף ידינו קטועות
פעם אחזנו בידינו מקלות
ירינו מפינו זעקות רובים,
בידיים סקרניות פרענו שמלה
של בובה קטועת ראש
כעת אנחנו חיילי צעצוע
בידי הגנרל;
הבט בחלון הראווה -
הנה מוצגות גופותינו
שורה ארוכה ארוכה
|
|
|
"אה-דולף, אה
דולף !
אה-דולף, אה
דולף !
אה-דולף,
אה-דולף !"
משפחת קראוטמן
יושבת ביציע
הימני ומעודדת
את בנה אדולף.
ללא שום קשר
לשואה, באמת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.