כנראה שאני די גמישה
אם הצלחתי לדרוך גם על עצמי.
ושאף אחד
לא ישים
לב.
שאני מתקפלת
ומתכווצת
בתוכי.
נראה לי שקרעתי איזה גיד.
ומה זה משנה?
הרגלים ישנים
לא נעלמים
ולמי זה אכפת?
הם רק עוברים ומסתכלים.
אחרי היום
כשמגיע הלילה,
כל פעם מחדש
אני מתבוננת ובוחנת
סוגרת חשבונות עם עצמי.
ולפעמים גם לא.
אסור להיות יותר מדי ביקורתית...
כנראה שאני אדם
די עצוב.
רק לא מזמן הבנתי.
הלב שלי רגיל
להתכווץ מפעם לפעם
ולטייל לי בין המחשבות.
הלב שלי גדול
הלב שלי ענק
הלב שלי כחול
הלב שלי נחנק.
עכשיו אני בוכה דמעות כחולות.
כנראה שאני טיפה מוטרפת
אני רואה את זה בעיניים שלי
להבה קטנה בוערת.
אני מרגישה את זה בגוף,
שומעת, רואה, מריחה את זה.
אני יודעת
אני משתגעת. |
