אביבה בן-בסט רצון / סדין מסאטן |
התכופף אלי, חייך ונשק על מצחי.
ואני לא זוכרת איך לסדין שלו הגעתי.
"בצאתך, טרקי את הדלת." חייך אלי והלך.
ואני במבוכה לתוך השמיכה נעלמתי.
זוכרת פאב ואני צוחקת.
בחוץ סופה משתוללת.
פעם אמרה לי אימי:
"הישמרי בתי, ידך שמטת משמלתי."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|