שוב היא עם האוזן בתוך הרדיו, יום טוב לגולשים. נעבור
לקשבתינו, קשבתינו בפיג'מה, מפהקת, טפו, יורקת קצף של גלים.
קצף של גלי האתר, מלח בנחיריים על גלשן עשוי קורים. קורי שינה,
אני מסיר את הינומת האישונים, מקדים את הקפה שלה בדרך לעורקים,
עוקף אותו על מאה ועשרים. בעורק הראשי אני זורם, עובר על מאה
ושלושים, מסתנוור לרגע, מצלמת דרכים מנציחה אותי חולף על פני
הרמזורים. יש לי פרופיל נפלא, צוואר מקסים, משטרת התנועה אוהבת
לצלם אותי עובר על החוקים.
עוד מעט זה הלב שלה, בפנייה הבאה, אני לוחץ פול גז, דופק על
הדוושה, אלא שהיא שוב עם האוזן בתוך הרדיו, מדברת, לא איתי,
אלוהים שם למעלה יודע עם מי. בקשר הודיעו שלהיום זה אבוד, אני
לא מתייאש, רק בקשר לאש, בפעם הבאה אני אגיד לאורחים שלא יגנבו
לי את כל המציתים.
יש אסטרואיד אחד, כך היא אומרת, בדרך לנתניה, רוחות רעות
שפירושן הוא יום טוב לגולשים. בחוץ ענפי בננה מקבלים את הבשורה
בכפיפת עלים לאים. בננה שכחה לתת פירות, התבלבלה, אבוקדו לא
מפה עבר גיור כהלכה. מישהו שם מעלינו מרחף בסיבובים בחליפת
טוקסידו ששכר בשנת שבעים, נפל מחללית ישר על הירח, בדואט עם
לואי ארמסטרונג - לואי? לא, קראו לו ניל - לא חשוב, חצוצרן
בלתי רגיל.
את כל זה היא אומרת, אבל שוב לא לי, שואלת: מה יהיה אם יום אחד
הכל ילך לעזאזל. לא אותי שאלו אז אני לא מתערב, ודווקא היום
הייתי כל-כך קרוב אל הלב, מצדי שאסטרואידים יפוצצו את הכל, כי
היא שוב עם האוזן ברדיו ואני כבר לא יכול, שישברו לה את הרדיו
והכל יחזור להיות כמו פעם לפני שגדלו לה אוזניות.
בערב אני יוצא לשוטט ברחובות, מה באמת יהיה בסוף, אולי זיקית
תשחיר זנב בחושך שיבוא. מחר אני אקום מוקדם, לפני שהגולשים,
אני חוזר הביתה, במטבח היתושים, אור ניאון כבה לפתע בחלון של
השכנים. אופס, הפסקת חשמל השאירה התחלת משפט מרחפת במטבח. שלא
יפול לי על הראש חצי משפט מפתח שוודי, ינפץ לי את המוח,
וגויאבה זה מאיפה, חשמל זה מהמוח של ילד יהודי, יהיה פה חושך,
היא אומרת, בלי חשמל החדשות יותר מעניינות.