נוגה קידר / חור לבן |
עיניים סגורות וחיוך מבויש. תולשת עיניים ומשחירה שפתיים. זהו,
הוא מת את קובעת בקול רם.כולם מסתכלים מלמעלה בתדהמה סך הכל
ביקשו ציור קטן על בד גדול.ותראי איך הרסת. השפלת מבט ויצאת לא
רצית עיניים,עיניים בוחנות לא היית מוכנה להן. לשאלות
המציקות,ולמילים.המילים החודרות מתחת לעור שרק אחרי הרבה זמן
אפשר להוציא אותם.כמו קוץ, שהגוף כבר בולע אותו ועושה אותו חלק
ממנו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|