יגיעו אלי
אינספור נגוהות מרצדים בין עפאים אפלים
אין ולא יהיה כיום ההוא עת בין אגמים נסתרים ביום קיץ חם
בתוך יערות מוסתרים נגלים חליפות אותם מים שוקטים
אפופי שפיריות מתיזות עצמן לכל עבר
יד נעלמה מכוונת מהלכיהן.
ביום מהביל עת מנגינה באוויר מנוסרת חליפות בין צרצרים
וציקדות ועל הכל נמסך שקט לאה של חום אמצע הקיץ,
ביום קיץ כזה אפסע עם אהובתי ארוכת איברים
ידי החובקת תחוש חום גופה הפועם, פורץ
דרך חולצתה דקיקת הצבעים.
ביום קיץ כזה ניחוח גופה משכר את רוחי
והזוי לא אדע אם רוחפים אנו או תועים על ענן
ביום קיץ כזה הזמן אורח לא רצוי, עומד מלכת  
ביום של אהבה.
אלפי קורים בלתי נראים פרושים בין עצים ופרחים
מרטיטים את האוויר הזהוב
וקרני שמש חניתות מוזהבות מבעד למגן העלים
פוצעות את האוויר הלאה בזהב פרוויים
צובעות במסלולן אבק ברסיסי פז ,
עם אהובתי אחליק בין עצי אקליפטוס,
עיניה מביטות בי לחות שפתותיה נעות חרש,
ידינו המלטפות  גזע חלק משתרג, נלפתות זו בזו
וסערת ניצוצות ניתזת בין עורנו הסומר.

מתי נשחרר חרצובות רגשותינו הגואים
ואת ליבנו המשתוקק נתיר, מתי יפקע
הרגע בו נשיר מעלינו את החלוק הדקיק
של השקט, השליו בחיק הטבע.
דוקרות הקרניים חיפושית מופתעת
המכסה עיניה המסתמאות בכנפיים נקודות
ומעופפת הלאה לנקודה חשוכה אחרת.

...נסתער זה מול זו בידיים חשופות עצב
נחבק נילפת נשאף ניצמד...
הסערה  שנכבשה, דרור תקרא
לפרוץ באחת השמימה.
ענני אבקנים יתאבכו ממנו, עת גופינו
ייצמדו יפגשו באחת.
לרוח המטייל ביער, מקום לא יהיה בינינו
רק אנחנו, אחד, סיאמים,
שני לבבות נלבטים בגוף אחד
גוף נרגש סוער גוף של דבש שנגרש
שנוזל מתמוסס בוער ועוד רגע, מתאדה נעלם
רק שני לבבות יוותרו בו לפעום
נבלעים אחד בשני
בצעקת אהבה המחשיכה עולם.

את שלי בלי מילים
עת כל העולם עוטה הס
ומתבונן בלי מילים בלבבות שחרגו
מגופות ממקום ומזמן.

מרגיש העולם
את פעימתנו בתוכו ושמח,
ועליצותו מפעפעת בגידי סלעיו
בעורקי נחושתו, ביהלומים מתנצנצים
במעמקיו הנסתרים.
ואחרון העלים שעל גופו, רועד את אחרונות
רעידותינו, כשנופלים אנו אחת בצד האחד
רפים חלשים נעלמים,
שקיפותנו לובשת את גופינו חזרה
לחים מתנשמים דביקים ממתק אהבה.