היכן היינו אז? היכן אנו כעת?
הזמן שותת כאב, כל יום נולד ומת

מילותיך מאליהן בוקעות מגרוני
מתישות, נואשות, גומעות את אוני

צללי דמותך מרצדים על קירות חדרי
שבורים, עמומים הם, מכהים את אורי

עוד יום עובר, לקריאותיי אינך עונה
ומלבד העונות, אין דבר משתנה

וכמו כל אותם רגשות עקודים
חברו מילותיך למילות הספדים

היכן חלומות האתמול על מחר?
הגוועו גם הם בערב עצב קר?

חשוך זה היום, ובודד זה הליל
לקץ כל יגון עוד לבי מפלל

הן כל לילה הוא שיר הנגוז באור יום
הנכנע למציאות, לבדיית החלום

ואם בלאט עוד אשיר, התשיב פניי?
שתיקתך נצחית היא, כתהום ייסוריי...