נמאס לי ממך, אני שונאת אותך, בא לי שתמות.
לא באמת, אבל לכתוב, אולי להגיד, זו דרך בשבילי לצעוק.
והיום זה אולי בכלל מכוון דווקא אליי.
הרגשה רעה שכזו שעוטפת ואני דועכת אל מולה.
אלכוהול מהול באהבה ואולי להפך, ההרגשה המסובכת לא מרפה.
מילים נעימות יכולות לעשות טוב, אבל לא בהכרח.
איפה הייתי? אה כן...
נמאס לי ממך, אני שונאת אותך, בא לי שתמות.
איך נתת לי ככה לעזוב, ללכת לאחר,
להתאהב אפילו, לאבד את עצמי, יותר מפעם אחת.
ועכשיו אני מבולבלת, כבר לא יודעת -
אולי הפכת לגימיק בחיים שלי.
גימיק של אהבה.
מסתכל עליי בעיניים של זר גמור שמגלה כלפיי סימפטיה,
איך זה יכול להיות ולמה לעזאזל אתה לא יכול להיות פשוט כמותו,
זה שהכי בעולם שונה ממך, זה שהכי שונה ממני.
נמאס לי ממך, אני שונאת אותך, בא לי שתמות.
אבל לא באמת.