זה הריח של האישה, ובגלל זה האיש אהב אותה.
כשהייתה בצער בעלי חיים ראתה את הגורה הפצועה, צלקת ברגלה,
צליעה וצלקת בנפשה.
האיש קיבל את כלבו מאביו, כלב רגזן חשדן ותוקפני.גם לאישה היו
בעיות עם גורה פוסט-טראומתית, ועל כן במקומות שונים בעיר
התהלכו איש ואישה ,כלב וכלבה דורסנים.
האיש ידע שמשהו לא בסדר אחרת איך יסביר את עובדת חוסר העמדת
צאצאים ואלימות כלבו, אבל שקע בעבודה כמפלט מהחשיבה הקיומית.
האישה גידלה גורה שיפתה עם השנים אך עדיין מסוכנת לציבור והחלה
להתרגל לעובדה שטיולים - זה רק בלילה.
זה קרה בתשעה באב, הדולפינריום היה כמעט ריק בשעות ה'בוקר' של
הלילה, האיש יצא את ביתו שבנווה צדק לטיול ולקח את כלבו.
קופסת סיגריות בקבוקון עם ג'ק ומחברת למקרה שיבוא לו שרבוט.
האישה הייתה במרחק של 10 מטר כאשר הצרה אחיזתה ברצועה.
"היי..תרחיק אותו מכאן בבקשה..." קראה.
"זה בסדר הוא עם רסן..."ענה האיש
"אה לא שמתי לב ... סליחה." מוזר, חשבה לעצמה, בדרך כלל
הבאלאגן מתחיל ממרחק כזה.
הכלבים לא התלהמו, ההיפך רחרוחים קלים, מתיחות, השגחה מתמדת זה
על זו, בחינה.
האיש והאישה נתנו להם, נתנו לקסם לפעול.
לאחר מספר דקות האיש עשה דבר שלא עשה מעולם בפומבי, הוא הסיר
את הקולר ויעץ לאישה לעשות כמוהו.

השינוי בכלב של האיש היה מדהים, לפתע הוא הבין את כל מה שאמר
האיש ובלבד שיגיע הזמן לטיול הלילה שלו.
את האמת - גם האיש בליבו חיכה לכך.
לאחר חודשיים הכלבים רצו שיחקו מבלי משגיח על הדשא העקר מרסיסי
המלח, האישה שקעה לעיתים קרובות יותר בעיני האיש.
דיבורים על מטרות לחיים שהובילו למערכת יחסים שהובילה
לאנשהו..
למגורים משותפים.

הכלבה והכלב כבר ידעו מתי הריב מגיע. זה היה הסימן בשבילהם
להסתודד ללקק לשני את האזורים האינטימיים ולשחק, כאילו פחדו
שזו תהיה המריבה האחרונה. באחד הריבים רוטינה זו הוכיחה את
עצמה.
האיש חזר להתגורר בגפו ולא לקח את הכלב יותר לטיולים, הכלבה
מאידך הפצירה באישה בפלצט הכי גבוה שלה, לשווא.
אט אט הכלבה מיוסרת, מיוחמת שבורת הלב סרה למצבה הקודם, ובאחד
הטיולים בהם לא היתה מרוסנת נשכה די חזק ילד בן 7.
הכלבה לא הפסיקה עם האלימות עד שהאישה נתנה אותה לצער בעלי
חיים.
האיש המשיך עם חייו ונשותיו, הכלב לא אהב אחת מהן היה מקבלן
בשיניים חשופות לדירה עד כי חלקן היו מאבדות את החשק למין
אוראלי.
באחד מימות החורף, השתחרר הכלב וברח, השכנה יצאה את בית הקרקע
הצמוד וסיפרה לאיש - שחזר מהעבודה - כי ישנה מהומה בכביש מרחק
מספר בתים.
האיש קרב למה שנראה כמו מכונית עם שמשה קדמית שבורה ומתוכה יצא
הנהג במלמול:" אני לא מאמין ... כזה דבר לא ראיתי בחיים שלי...
הכלב הזה פשוט רצה... פתאום הוא קפץ לי על השמשה... אני ניסיתי
לבלום אבל הוא רץ הישר אליי."
אורו של יום נמוג וכבר אישוני כלבו התרחבו, החליט האיש כי
כעונש לאטימותו, יכתוב על כך במחברת השרבוטים, להזכירו מהי
אהבה.
וידע כי ריח אי אפשר לכתוב.