ובכפר ההוא מסופר הסיפור עד היום כסמל עד לנאמנות אמיתית ואהבת
אמת.
מאורישי ולאורה היו זוג נאהבים, ביריד המשותף לשני הכפרים הם
הכירו. מאורישי בן למשפחת דייגים היה כבן 17 ולאורה בת 16.
באותו יום ביריד אביו של מאורישי הצהיר בקול - כנהוג - על
סחורתו ובכלל הקולות הרמים, שלל הצבעים והריחות, היו כמושכים
לכל עבר.
אך מרגע התקלות השניים במבט שבו הזמן נצחי, ולדממה מוזיקה
משלה, לא נפרדו, כאילו צללו זה לנשמת זו וזו בקסמי זה.
תחילה נפגשו בחשאי בלילות, ביער המקשר בין 2 הכפרים, בשאר
לילות השבוע היה מאורישי יוצא עם אביו לדוג.
אהבתם, ככל סיפור אהבה טוב, הייתה אסורה שכן נאורישי היה בן
למשפחת דייגים ולה שורשים כהים ואילו לאורה הייתה צחת עור כשל
ברבור ומשפחתה עסקה מזה 44 דורות בניהול הסחר בתחום השפלתי. רק
העצים בלילות של חמסין יכלו לספר כיצד רסיסי מלח שטפו את
הגוף-גוש שהיה לאחד בלחישות שהרוח פרטה.
היה הדבר ביריד השלושים ותשעה במספר, כשישה ירחים לאחר שהוצתה
הלהבה. אביו של מאורישי הואשם במכירת סחורה מקולקלת שגרמה -
לפי טענתם של הרופאים בני כפרה של לאורה - למות אחיה היקר.
לפי חוקי המסחר בין 2 הכפרים ידע אביה של לאורה כי על אביו של
מאורישי לשלם בחייו שלו, שכן יש לו ילד שיכול להמשיך את דרכו.
בהעמידו את אביו של מאורישי את מול כיתת היורים, קפץ מאורישי
ובלם בליבו הקטן את הכדורים וכך קרה שאביו נותר שכן מות הבן
כיפר על האב.
לאורה - בהיותה שבורת לב וריקה מכדי למלא - חשה בעודה בטיול
יער שהגיע העת, היא הוציאה את הפגיון שהכינה מבעוד מועד ועל
קרחת היער התיישבה כשדם פרקיה את האדמה מרווה.
כל בני הכפר קטנים גם גדולים מאמינים עד היום כי העץ הגדל בעל
2 גזעים הוא הגל-עד של הטבע לזכר אותם נאהבים.
שכן היער ספג ממיצי אהבתם אך הורווה גם הושבע באודם הדם.