ליד הבלוק שששנדור גר פעם יש איזו חומה קטנה כזו מבטון, פעם
בלילה כשהיה מתבייש להביא בנות אליו הביתה ("כי הבית שלנו נראה
כמו קופסת גפרורים...") עשה את סימה חושנגי מאחורי החומה, היום
20 וכמה שנים אחרי כתוב שם:"אם אתה שם בחאווה , אתה לא באמת
שם".
חאווה שמה חאווה, הצלחתי ואל תיתן לכל הזבלים האלה לומר לך
אחרת, זה מה שאמר לי ובאותו הטון מלפני 20 שנה בדיוק.
ואני יודע למי הוא התכוון כשאמר הזבלים האלה, לפריץ ולבתי, לא
נראה לי שהוא יסלח להם על זה אבל שיהיה.
"נו אימא הכינה היום אורז אדום?" אמר לי וליטף את הבטן
ההרצליינית שפיתח.
"כן .וחבל לך על הזמן אבא שמע שאתה מגיע וקנה חזה עוף". אמרתי
ותהיתי אם בגוגל כתוב איך לפתח בטן כזו עגולה וסימטרית.
"חההה....איזה נקניק" הוא צחק כאילו קלט אותי מסתכל על הבטן
שלו, "אתה רוצה לדעת איך אה?".
"כן" עניתי.
"אז קודם כל רק שתדע רק בגלל שאתה אחי הקטן אני מספר לך ואני
משביע אותך, נרי, אתה לא מספר לאף אחד את המתכון
רק חסר לי שכולם בשכונה יגיעו להרצלייה ויעשו לי פדיחות, מילא
אתה שאתה אח שלי... קודם כל בשביל הבטן אתה צריך לשון.
ואחרי שאתה מתמחה בלשון אתה צריך מרפקים, אבל זה בשלב יותר
מאוחר, בכל מקרה אם הלשון נתקעת ולא מתניעה, אל תתבאס לאט לאט
, אולי התחת שבחרת לא היה משהו". "וזהו?"
"לבינתיים...אתה לא חושב שמה שלקח לי שנים להבין תצליח להבין
בדקה אה ?" ופרע לי את הבלורית המחומצנת (זה היה בעונה). בוא
בוא נלך לשימחה (הגזלן של השכונה) נקנה לך חצי מנה שקשוקה.

השקיעה ירדה לה ואני ואחי החלנו הולכים לכיוון הבלוק, לא
יכולתי שלא לשים לב שזה מזכיר לי איזה מערבון ידוע... איך
קוראים לו? ... טוב
לא משנה, אני ושנדור כמו בימים של פעם, הולכים לכיוון הבלוק ,
טחינה נוזלת לי על היד ואני מנסה ללקק אותה גם מהשרוול ורק
מורח, כתמי הטיח נעלמים, אדידס ואולסטאר אדומות. שנדור מוציא
קנט ארוך ונותן לי להדליק לו אותה. אני יכול לשמוע את אימא שלי
אומרת לאבי בעודה צופה בנו מהחלון
:"ריקרדו בוא תראה את שנדור ונרי שלנו" (בשלב הזה מתנפח לאבא
החזה) "ממש צמד חמד".