עדי בן זקן / יותר |
אני הולכת בבית שלי. אני אוכלת את האוכל שלי.
אני בוכה את הדמעות שלי.
אני הילדה שדמיינתם בלילות, אם דמיינתם. רק יותר גדולה.
רק יותר.
יותר
אוכלת, בוכה, גדולה.
ולא מספיק ילדה.
מתי זה קרה לי?
מתי זה קרה לכם?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|