רץ לי אץ לי בשדה. רץ לי רץ לי רץ ורץ, פרח אדום יפייפה קורא
לי בשמי.
דממה מסחררת מסביב ושמי נשאב לאוזניי ישירות מהניצן הזועק.
ללא דרך בדרך, קפיצה ישירה ובטוחה.
אני מחבק את הפרח חיש מהר, על כל אהבתו בקולו.
הוא מחבק אותי, עוטף אותי בעליו גבעוליו ושורשיו. נעים יחד על
מרבד היקום החום כחול. על הרצפה הקוסמית בין הכוכבים.
ומחייכים ומחייכים.
אנחנו אוהבים.
לפתע מביטים טים טים. אל הכדור העגלגל והכחלחל.
הלא זה מה שנותר?
לעולם לא נדע. לעולם. על כל מוחשותיותו הנגמרת. על כל החומר
שזמני. על כל האל רלוונטי.
וכן יש עוד, כן יש לי צבע, כן יש חיוך. והכל ללא צורה.
והכל ללא צורה וצורה.
והכל מתגלגל לי במחשבה ומוכיח קיומו. סקרן אם אני אבינו.
ואני אומר שעוד לא עוד לא.
אבל רוצה ומנסה.
וחושב שאצליח בקרוב מאוד חיש קרוב.
יגיע הרגע שאבין שהכל כבר פה.
ובעצם רק פה.
עכשיו.
אבין שתמיד ידעתי שתמיד הבנתי, ואצחק.

אצחק       ואצחק         ואצחק  
                                                       
ואשמח